מאמרים וטורים

באיחור של 7 שנים: כל תלמידי כיתות י' ילמדו בשנה הבאה חינוך פיננסי. חלק א'.

התוכנית הלאומית לקידום חינוך פיננסי אומנם חיונית, אך לא תיטיב את מצבנו באופן משמעותי, ערבות הדדית – כן

מאמר א' || מאמר ב'

כמה מאיתנו יודעים לקרוא את הדו"ח הרבעוני ששולחת לנו קרן הפנסיה שלנו? האם אנו מודעים לכמות וגובה העמלות שהבנק שלנו גובה מאיתנו?

מבין אלו מאיתנו שבבעלותם חסכון, כמה משקיעים אותו בפק"מ עם ריבית כמעט אפסית בעוד ששוק ההון הניב מתחילת 2012 תשואות מצויינות למשקיעים והחיסכון הפנסיוני עלה בממוצע בשיעור של 6%-8%

ובכנות, כמה מאיתנו בכלל יודעים את גובה ההוצאות החודשי שלנו ומבצעים השוואה עם ההכנסות?

בנימה אישית, אינני יכול להעיד על עצמי - כדוקטוראנט למנהל עסקים בהווה ובעל תואר ראשון בכלכלה בהצטיינות בעבר - כבעל ידע פיננסי מספיק. רבים מחבריי נמצאים במצב דומה.

הנהגת חינוך פיננסי בבתי הספר היא צעד חיובי.

כמה מאיתנו למדו בתיכון, או אפילו באוניברסיטה, להשוות בין חיסכון בריבית נומינלית לריבית ריאלית, לחשב את המשמעות הכלכלית האמיתית של מסלולי המשכנתא השונים, או לבחור נכון את החיסכון הפנסיוני שילווה אותנו עשרות שנים, עד הפרישה?

יוזמי החוק, המדריכים, ההורים והתלמידים כולם לבטח חושבים שיצליחו לסדר את עצמם מבחינה כלכלית כאנשים בוגרים. הבנק, קרן הפנסיה, חברת הביטוח וקופות הגמל לא יוכלו לבצע על גבם מניפולציות פיננסיות, הודות לידע העצום שיהיה ברשותם. השיטה הכלכלית תאיר להם פנים.

 אז זהו, שממש לא!

עם כל הכבוד לחינוך הפיננסי, במציאות הכלכלית של סוף שנת 2012, ערכו הוא כקליפת השום ללא שינוי ערכי החברה לערכים של ערבות הדדית. במילים פשוטות, הכל מתחיל באמון.
בלעדיו, לא יעזור לנו אפילו דוקטוראט בפיננסים.

רכישת ידע פיננסי ללא שינוי היחסים החברתיים בינינו לא תשנה במאומה את המצב הנוכחי, בו מרבית אזרחי ישראל, בין אם בעלי ידע כלכלי כלשהו ובין אם לאו, סובלים ממחסור בידע פיננסי (למעט אלו העוסקים בתחום כמובן(.

הבורות הפיננסית הזו שלנו, איננה מקרית.

הבנקים, חברות הביטוח ובתי ההשקעות טיפחו אותה שנים.
עד 2005 לא היה ביקוש מצדנו, לידע בתחום כיוון שהכל היה בידי הבנקים, ולהם לא השתלם להקנות לנו ידע בתחום.
בשנת 2005, רפורמת בכר הוציאה מידי הבנקים את קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הנאמנות ובכך פתחה את השוק לתחרות. אנו, הציבור, קיבלנו את זכות הבחירה במה להשקיע, מה הדרך הטובה ביותר לחסוך ואצל איזה גוף.

במקביל, נדרשנו לקבל החלטות בתחום בו היו חסרים לנו כלים בסיסיים.
נוצר כאן למעשה כשל שוק, א-סימטריה באינפורמציה לטובת אותם הגופים, אשר מנצלים היטב את היתרון היחסי בגביית עמלות הרבה מעבר למחיר שהיה מתקבל בתחרות אמיתית.

כאשר נבדוק את פרוטוקול הישיבות בדבר חוק החינוך הפיננסי ונחפש מי המשתתפים שהוזמנו לייעץ לממשלה בקביעת התכנים של החוק החדש, נמצא נציגים מאותם גורמים אינטרסנטיים, שטיפחו כל השנים את הבורות הפיננסית שלנו.

אז מה, אם בכלל, הולך להשתנות כאן? תוכלו לקרוא על זה כאן.

• מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות