המאבק באנטישמיות

המאבק באנטישמיות

מאז החזרה לארץ ישראל איננו מוצאים שקט לנפשנו, עומדים אנו תדיר על המשמר, ממתינים למתקפה הבאה שעלולה לפרוץ מכל עבר ומשלמים על כך בטובי בנינו. ואם לא די בשונאים המקיפים אותנו בגבולות, קמים לנו שונאים גם ברחבי העולם. תופעות כמו צלבי קרס וכתובות נאצה ברחבי ארה"ב, קריאות אנטישמיות בכל עיר בירה, קברים מחוללים במזרח ובמערב אירופה, והעיתונים מדווחים חדשות לבקרים על עשרות מקרים אנטישמיים.

איך ייתכן שבשנת 2023 האנטישמיות מרימה את ראשה המכוער בכל פינה ובכל שפה? איך ייתכן שהיהודים עדיין העם הכי נרדף בעולם? איך אותה שנאה יוקדת פורצת גם בארגנטינאים ובצרפתים וגם באמריקאים וברוסים? איך ייתכן שהמוח היהודי המבריק, שמסוגל להטיס חללית לירח ולקטוף אוסקר, לא מצליח לנצח את השנאה כלפינו במשך אלפי שנים?

במקורות נאמר כי: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות סג, עא). כלומר, יחסו של העולם כלפי היהודים תלוי רק בפועלם של היהודים עצמם. כל עוד ישראל מפולגת ומסוכסכת מבפנים, זה מתבטא בהשפעה שלילית. לעומת זאת, כאשר היהודים יתחברו ביניהם הם יהיו כמגדלור לעולם, "אור לגויים", דוגמה ומופת לאחדות חברתית עבור יתר חלקי האנושות המפורדים.

בניית קשרי חיבור ואהבה בתוך עם ישראל מפעילה את הכוח שיכול לאזן ולגדוע את האנטישמיות, האלימות, הפיגועים והמלחמות. "האומה הישראלית", כותב המקובל הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", "נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידה יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, עד שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת הזולת" (מאמר "הערבות").

במדינת ישראל בת השבעים פלוס, בשלו המרכיבים והניגודים הפנימיים הנדרשים לצורך מימוש ההשלמה ההדדית. קיימת בנו שנאה עזה אבל גם חום אנושי חזק, אנחנו מנוכרים מאוד ועם זאת מחבקים מאוד. אומנם כעת הכול נראה שבור וחסר תקנה, אך אַל חשש. שהרי ההשלמה האמיתית מתבצעת רק בין ניגודים, מעל שנאה, מעל פילוג.

תנועת הערבות חרטה על דגלה לפעול לחיבור עם ישראל ובדרך זאת להיאבק בתופעת האנטישמיות המרימה את הראש.

עוד אייטמים בנושא:

להתעורר למציאות קשה: יש אנטישמיות גם בשמאל >

שיעור ראשון לתומכי ישראל המוחרמים מאוניברסיטת ברקלי >