מאמרים וטורים

הגדלת הגירעון מחייבת האצה ברפורמות ולא להיפך

אם סטנלי פישר לא היה פורש, הוא היה מתפטר הבוקר

• מאת: צוות כלכלית

שר האוצר הניח על שולחן הממשלה הצעה כי יעד הגירעון בתקציב המדינה ל-2013 יהיה עד 4.9% תוצר - במקום 3% תוצר היום, וכי היעד ל-2014 יעמוד על 3% תוצר במקום היעד הנוכחי של 2.75% תוצר"

ההצעה להגדיל את יעד הגירעון ל- 4.9% ב-2013 ול- 3% ב- 2014 תישאר במחלוקת וטוב שכך. אחריות תקציבית ואמינות מוניטרית הם מהנכסים הבולטים של כלכלת ישראל וחשוב לשמר אותם, בכל מחיר. העובדה שכבר ב- 2014 מתוכננת חזרה לתוואי יורד של גירעון בהחלט מרגיעה ומבשרת שככל שזה תלוי בה, וזה סימן שאלה גדול על רקע המשבר הכלכלי העולמי, ישראל מאותתת שתשמור על נתונים מעוררי קנאה של נתוני החשבונאות הלאומית, כמו יחס חוב תוצר מרשים של 73% בלבד, צמיחה נאה, אינפלציה בתוך היעד הממשלתי וגירעון תחת שליטה ובמגמת ירידה.

מבחינה זו, ניתן לראות את 2013 כאפיזודה זמנית ולא לגזור ממנה כאילו הממשלה נפלה על הראש ומכניסה את המדינה למדרון חלקלק בדרך להיהפך ליוון, ספרד, בריטניה או ארה"ב, שהחוב הלאומי מאיים להכריע את כלכלתם.

אם סטנלי פישר לא היה פורש, הוא היה מתפטר הבוקר

העובדה שההחלטה על הגדלת יעד הגירעון מועברת במסגרת תקציב דו שנתי, גם היא חשובה ויש בה להרגיע את אלה שיחששו ויזהירו כי זו החלטה אומללה שתפגע בדירוג האשראי של ישראל, תבריח מכאן את המשקיעים הזרים ותעלה את עלות הגיוס החוב הממשלתי. בינתיים, לא שמענו תגובה מסטנלי פישר, ואלא אם כן ההחלטה זכתה להסכמתו, סביר שבקרוב נשמע מנגיד בנק ישראל ביקורת קשה עליה. זה תפקידו וזו מורשתו, אבל לממשלה חייבת להיות זווית ראייה רחבה יותר, חברתית יותר, הומנית יותר וטוב שכך.

ההחלטה על הגדלת הגירעון תופסת את שווקי האג"ח במחירי שיא (תשואות שפל) וסביר שנראה היפוך מגמה ולחץ של מוכרים, לפחות זמני. בהקשר זה חשוב להזכיר שכרגע, הפרמטר העיקרי המשפיע על מחירי האג"ח אצלנו הוא שוק האג"ח הממשלתי בארה"ב ולא נתוני הגירעון והגיוס הממשלתי אצלנו. שאלה נוספת היא כיתד תשפיע ההחלטה על מדיניות הריבית של בנק ישראל. מן הסתם בנק ישראל ינקוט משנה זהירות לפני שימשיך בהפחתת הריבית במשק. ככה זה, הרחבה פיסקלית דורשת שמרנות מוניטרית. בקיצור - יהיה מעניין בבורסה השבוע.

מילה טובה על שר האוצר וסימני שאלה לגבי ראש הממשלה

לשר האוצר מגיעה מילה טובה. הוא אדם חושב, שר שמתלבט, בוחן הצעות לא סטנדרטיות ומוכן לספוג ביקורת על חוסר ניסיונו. רוחות חדשות מנשבות מכיוון משרדי האוצר וטוב שכך.

הפוטש הושלם - "נערי האוצר" Out ושיקולים חברתיים in.

במצבה העגום הנוכחי של החברה הישראלית, אנו זקוקים לכך כמו אוויר לנשימה.

על ראש הממשלה יש להתפלא. או שהוא מזגזג ומבסס, או שהוא פשוט מתבטל בפני שר האוצר והצעותיו, או שיש לו איזו מזימה פוליטית בראשו שטרם פיענחתי.

נתניהו בעד תקציב דו שנתי ואחר כך נגדו,
נתניהו נגד הגדלה מתונה בגירעון ואחר כך מאשר הגדלה דרמטית שלו,
מה קרה לביבי, "כלכלן העל" שלנו ?

הגדלת הגירעון מחייבת האצה ברפורמות ולא להירגע

אסור שההקלה הזמנית בגזירות הכלכליות תכניס מקל הגלגלים של רפורמות מבניות חשובות שהממשלה עוסקת בהם בימים אלה ושחלקן הגדול מופיע בטיוטת חוק ההסדרים.

בדיוק להיפך, אם לא נאיץ את ההחלטות וגם את יישומן, נגלה שהממשלה אישרה חור בתקציב, שאין לה מהיכן לסתום אותו ושכדי לחזור לתוואי גירעון יורד החל מ- 2014, יהיה עליה לא רק להדק את החגורה, אלא ממש לחנוק את כולנו.

לכן, חשוב להשלים במהירות את הרפורמות בנושאי קשרי הון שלטון, הריכוזיות, הגברת התחרותיות, המלחמה ביוקר המחיה, טיפול בתכנוני המס האגרסיביים ובהון השחור, שינוי חוק עידוד השקעות הון, בחינה מחדש של הפטורים ממס, הטיפול במחירי הדיור וגם השוויון בנטל.

הנזקים הכלכליים של כל העיוותים הנ"ל הם אדירים ואם נצליח לצמצם או לחסל אפילו חלק מהם, נוכל בקלות לחזור לתוואי גירעון יורד ובקצב מהיר מהמתוכנן.

אבל כדי שכל זה יקרה, אסור לנו לשקוע ברגולציה ולקוות שהיא תוציא אותנו מהבוץ.

אומנם אין לזלזל בה, אך היא איננה מספיקה ושינוי כלכלי מהותי יתרחש רק אם נשנה את ההתקשרות והיחסים החברתיים בינינו, אזרחי ישראל, לערבות הדדית בינינו, הלכה למעשה, כיון שהשווי הכלכלי הגלום בה הוא אדיר, הרבה מעבר למה שאנו נוטים לחשוב או להעריך.

דוגמה לשווי הכלכלי של הערבות ההדדית בינינו - נזק שנתי של 5 מיליארד ש"ח על תפקוד לקוי של נמלי הים

כל מי שהיה צריך עוד הוכחה לנזק הכלכלי האדיר שהיחסים הכוחניים, הפירוד וניגודי האינטרסים בינינו מסבים לכלכלת המדינה ולכיסו של כל אחד מאיתנו, יכול למצוא אותה בדוח הסודי של רשות ההגבלים שקבעה לאחרונה שהתפקוד הלקוי של הנמלים מסב למשק נזק שנתי של 5 מיליארד ש"ח.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

לכלכלה ולחברה המושתתים על עקרון הערבות ההדדית יש יכולת התאוששות מהירה מאוד והיא תבריא את המשק ותוכל לספק לכל אחד ואחד מה שהוא צריך, כדי שישתלב וייהפך לחלק בלתי נפרד ממנה, ניזון ממנה ומזין אותה.
המציאות הזו יכולה להתרחש כאן ועכשיו, בישראל של 2013.
כמה כסף "מתבזבז" על קשרי הון שלטון, מגזר ציבורי שחלקו יקר ולא יעיל, נזקי שוק ריכוזי, העדר תחרות, כלכלה שחורה שהיקפה 1/4 מהתוצר הלאומי ועוד תחלואים משמעותיים בכלכלת ישראל?

בערבות הדדית זה לא יקרה.

השווי הכלכלי של ערבות הדדית בינינו הוא אדיר. הוא מתבטא גם בצד הביקוש וגם מצד ההיצע.
כל הנזקים הכלכליים האדירים של הדרוויניזם הכלכלי והחברתי בו אנו חיים היום ייעלמו. יותר מזה, כיון שנרגיש אחד את השני כקשורים זה לזה, מחוברים באהבה, נעשה כל שבכוחנו כדי לסייע לזולת ולטובת הכלל.

בגלל האלמנט של ההדדיות, הזולת זה גם אני, כלומר אני לא הופך בכך ליפה נפש או פילנטרופ, אלא פועל מתוך הגיון כלכלי ברור כדי לשפר את מצבי, על ידי שיפור מצבם של האחרים הקשורים עימיבערבות הדדית.

מה יבטיח שכל אחד ינהג כך? לא החוק, לא הרגולציה, אלא הרגשת החיבור ושותפות הגורל מצד אחד והרגשת הבושה מצד שני. בושה משמעותה שלא נוכל לסבול את התחושה שאנו לא תורמים את כל מה שביכולתנו לטובת הערבות והאינטרס הכללי, מעבר לאותה רמה כלכלית הכרחית הדרושה לקיום נורמלי שלי ושל משפחתי.

בכלכלה המבוססת על יחסים כאלה בינינו, יוקר המחיה יהפך לבעיה היסטורית, הפערים הכלכליים יצמצמו דרמטית ולא פחות חשוב מכך, נהיה משוחררים מהעבדות המודרנית וגם מהדאגה האינסופית לגורלנו ולפרנסתנו.

ההקלה הזו תקטין, מצד הביקוש, את הרצון שלי לקבל לעצמי ולצבור עוד ועוד רזרבות "ליום פקודה".

אסטרטגיית הקיום הנוכחית שלנו, "אם אין אני לי מי לי", תפנה את מקומה לטובת אסטרטגיה חדשה, רווחית, נעימה והגיונית יותר: "איש את רעהו יעזורו".

זו הרפורמה האמיתית שעל הפרק ואי אפשר לקנות אותה בכסף או רגולציה.

היא תחייב אותנו להשתנות ורק לטובה.

קישור למאמר המקורי