מאמרים וטורים

מעמד הביניים ייעלם לחלוטין

המשבר אינו בכלכלה, אלא בנו. עתיד העולם בשינוי האדם

• מאת: צוות כלכלי

שבע שנות שובע...

לתושבי המדינות המפותחות יש יותר מה להפסיד, לכאורה, בגלל רמת החיים הגבוהה בהשוואה למרבית האוכלוסייה במדינות המתפתחות. אם לא היה להם כלום, כמו לסינים לפני חמישים שנה, שחיו על כוס אורז ביום, אז מה כבר אפשר היה לקחת מהם? ממש שום דבר.
אבל מאז שנות ה-60 בערך, חלק ממדינות אסיה ובעיקר אירופה עלו דרגה והתחילו לחיות הרבה יותר טוב, כמו באמריקה. רמת החיים וההשכלה עלו, התיירות התפתחה ובגלל הרווחה הכלכלית אנשים החלו נוסעים לכל המדינות, להתרשם, לצרוך, לחקות זה את זה. סך הכל כולם האמינו בקפיטליזם הבריא, המונע על ידי האגו, כמתכון הנכון להצלחה. לכל אחד הייתה לגיטימציה לנסות את מזלו ולהיות עוד יותר חזק, מבוסס כלכלית ובשליטה, כל עוד ציית לחוק. לכל אחד היה את החופש להגשים את החלום האמריקאי. "בבקשה, לך לתעשייה, למסחר, לבנקאות, תשתלב בהתפתחות הטכנולוגית, לך למה שאתה רוצה, תצליח", זה היה המסר שהאדם קיבל מהסביבה. וכך אנשים הקדישו את חייהם כדי לקנות הון ולבנות בניינים וזה הפך לעיסוק המרכזי שלהם ולמדד להצלחה ולאושר.
דמו לעצמכם את שבע שנות השובע, שאחריהם הגיעו שבע שנות רעב.

שבע שנות רעב...

עד תחילת שנות ה-2000 ובייתר שאת מאז התפרץ המשבר הגלובלי ב- 2008, תושבי המדינות המפותחות חיו בצורה הטובה ביותר, היפה ביותר. בהדרגה, הקפיטליזם האכזרי, ההתמכרות לצריכה מוגזמת ולתרבות הצריכה, הצבירה של חובות אדירים, הנזקים של העבדות המודרנית לכלכלה שהפכנו למשרתים שלה במקום שהיא תשרת אותנו, והיווצרותם של פערים כלכליים משמעותיים, החלו לבצבץ החוצה. החסרונות של הדרוויניזם הכלכלי והחברתי שאומץ בחום והפך לסטנדרט של דורות אחרי דורות של כלכלנים, מנהיגים ואזרחים, נחשפו, כי הקפיטליזם והרצון המניע אותו הלכו והתפתחו, כמותית ואיכותית, עד שהוא הגיע לצורתו הסופית, האכזרית וההרסנית הנוכחית.
אבל אף אחד לא העז להגיד משהו. למה לקלקל את החגיגה? אבל אין מדובר בהתפתחות מקרית. אם אתה מעלה, מעלה, מעלה ככה עם שלם, והם השמינו טוב ואחר כך אתה מתחיל להוציא את השומן מהם, להוריד ולגרד אותו, כפי שקורה במשבר הנוכחי, אז זה כבר מורגש, מורגש היטב. זהו המשבר הנוכחי שהעולם מתמודד איתו ללא הצלחה.

הרווחים של אתמול הם הקרן של היום...

בפסיכולוגיה של תורת ההשקעות, כל הרווחים שלך בעבר הופכים מבחינתך לקרן הנוכחית ולכן ההפסדים והנזקים של המשבר הנוכחי, האבטלה הגבוהה, הצנע וקיצוצי התקציב, חוסר היציבות, הגידול בשיעורי העוני ובפערים הכלכליים והחברתיים, מסווגים אצלנו כמכה כלכלית קשה, כפגיעה בקרן שלנו, ולא כפגיעה כזו או אחרת ברווחים ובפירות של עשרות שנות צמיחה והתפתחות כלכלית.
לכן מעלים, מעלים, מעלים את האנושות עד לדרגה יפה כזאת חומרית, ואחר כך מתחילים לחתוך ממנה שכבה אחר שיכבה של שומן ועוד שומן, עד שמגיעים לבשר ואם לא נפנים איזו הזדמנות והזמנה לשינוי המשבר הגלובלי הנוכחי מציב בפני האנושות, נמשיך לגרד את כל השכבות עד שנשאר עם העצמות. אלו "שבע שנות רעב", שבסופן "עשר המכות", מכות שהעולם המערבי הבורגני והנהנתני לא יוכל לסבול. אפשר גם אחרת, זה תלוי רק בנו.

בנינו שיטה כלכלית הסובלת ממחלה אוטו-אימונית...

מחלות "אוטואימוניות", או מחלות חיסון-עצמי בעברית, הן מחלות בהן תאי מערכת החיסון, האמורים לשמש כהגנה מפני גירויים מזיקים חיצוניים (דוגמת חיידקים או נגיפים), תוקפים תאים ורקמות של הגוף עליו הם אמורים לשמור. כך בהדרגה נחשף העולם לייצר ההרס העצמי של שיטה כלכלית דורסנית, המבוססת על האגו האנושי. השיטה הנוכחית יצאה מכלל שליטה ולכן ארגז הכלים הכלכליים, המוניטריים והפיסקליים, לא הצליח לחזות את המשבר ונזקיו וגם לא לחלץ את העולם ממנו.
המעמד הזה, בין האדם לאגו שלו, מתחיל להיות ממש בלתי נסבל והוא לא יודע מה לעשות.
האדם כבר מתחיל להכיר שהאגו שלו לא נותן לו לחיות.
אנחנו הקמנו מערכת בנקאית ופיננסית, תעשיה, בריאות, חינוך, חיי משפחה, מסחר, שירותים – כולן מערכות חיים מפותחות ולכאורה מועילות ומשרתות אותנו, נכון? אבל בפועל, כל המערכות האלו עובדות נגדנו. אנחנו מרגישים את עצמנו, שזה הכל נגדנו.
מערכת הבריאות רוצה שאנחנו נהיה חולים, אחרת איך תרוויח וממי? היא מפטמת אותנו בתרופות שאין בהן שום צורך. זה סוד גלוי בקרב רופאים, חוקרים וכל המתפרנסים מתעשיית התרופות המשגשגת.
המצב דומה גם לגבי התעשייה והמסחר, המוצפים בשקרים, במוצרים מיותרים ומזיקים, בריבוי מותגים מטורף ובתעשיית פרסום שכל מטרתה להפוך אותנו מכורים לצריכה מוגזמת ולאורח החיים הסיזיפי שמאפשר את קיומה, בקושי.
הכל, הכל לרעת האדם. כל מערכות שהוא הקים, שחשב "מזה אני אהנה מהחיים", הכל הפך להיות לרעתו. זה קרה בשישים שנה אחרונות, סך הכל. לפני כן כולם חשבו, שרצים לקראת העתיד היפה. למה שלא יהיה בית לכל אחד, אוטו לכל אחד, עבודה לכל אחד, פנסיה, בריאות, חופש, נופש, כל מיני דברים, למה לא? עד שרצון של כל אחד מאיתנו ליהנות, לקבל, להרוויח, או בקיצור עד שהאגו האנושי התפתח והגיע לדרגה כזו, שהתחיל לקבור את ההתפתחות היפה הזו, ששירתה היטב את מטרתה בעבר.

למרות לפיד, הקורבן הבא בתור, הוא מעמד הביניים...

הקורבן הגדול של תהליך ההרס העצמי של השיטה הכלכלית הנוכחית הוא מעמד הביניים.
זה קורה במקביל בכל העולם. אז מי יישאר? יישארו שם בטופ האליטות, ולמטה - השכבות החלשות והעניים. ממש כמו באמריקה, ה-1% הולך ומתעשר, ה-99% מתקרבים במהירות לעוני מחפיר וכל אמריקאי שישי חי כיום על קצבת או תלושי מזון. במקביל, מעמד הביניים הולך ונעלם, נשחק בגלגלי העבדות המודרנית, זונח את החלום האמריקאי שהתפוגג ומאבד כל תקווה לשיפור, במציאות בה המוביליות החברתית והכלכלית מתדרדרת במהירות בכביש חד סטרי. הכיוון – למטה.
מה יישאר? יישארו מיליארדים הרעבים ללחם ממש, אלו "שבע שנות רעב", ומספר מצומצם של אליטות.

גם האליטות יהרסו את עצמן, זה ב- DNA שלהן....

איך זה יכול להיות, איפה ההיגיון? הרי האליטות יחששו להגיע למצב כזה, בו כל העולם רעב ללחם בעוד הם יושבים על סירי הבשר. הם הרי יודעים שאלו שאין להם מה לאכול, יבואו בסופו של דבר אליהם ויאכלו אותם. האליטות מודעות לכך, חוששות ממהפכות או מפגיעה במעמדן, אבל לא יוכלו לעצור את התהליך הזה. הטרגדיה בסיפור הזה, שלכאורה נראה כי סופו צפוי מראש, היא שאותו מאיון עליון ומספר מצומצם מאוד של אליטות, לא יוכלו לעצור את עצמם מלקחת את הכל, את מה שרק אפשר מהעם, לא להשאיר להם כלום - שיחיו בעוני מוחלט וסופי.
האגו לא ייתן להם לנהוג אחרת, כך הוא מתוכנן. למרות שהאליטות מודעות לכך שלטובת אינטרס השימור העצמי שלהן, משתלם להם לצמצם את אי השוויון ושזה גם ישתלם להם בכיס, הן פשוט לא מסוגלות לעצור את עצמן. הם ימשיכו לסחוט את המערכת עד הסוף ולשאוף לניצחון בנוק-אאוט ולא לניצחון הומני בנקודות.
בהקשר זה כדאי לקרוא בדחיפות את ספרו החדש (יחסית) של פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, "מחיר האי שוויון" בו מסביר הפרופסור המכובד כי יש לעשירים אינטרס כלכלי עליון לצמצם את הפערים הכלכליים ואת אי השוויון. למה? בגדול, כי העשירים הם המרוויחים הגדולים מהשיטה הכלכלית הנוכחית ולכן יש להם אינטרס לשמר ולהגן עליה מפני מהפכות. עבור העשירים, הסדר הכלכלי-חברתי הקיים הוא תרנגולת המטילה ביצי זהב. אם מצבם של הצרכנים טוב, הם פותחים את הארנק וקונים מוצרים, רכבים, דירות, סמארטפונים ומוצרים פיננסים - מחברות שנמצאות בבעלותם של בעלי ההון והשררה. כלומר, שטיגליץ אינו מציע שוויון מוחלט, אלא מסביר לעשירים כי כדאי שהניצחון הכלכלי של ה- 1% על ה-99% יהיה ניצחון בנקודות אבל לא בנוק אאוט ( KO) שעלול להרוס גם אותם. ככה זה כשגם אלה וגם אלה הם חלק ממערכת כלכלית-חברתית אחת, בה מתקיימים קשרים הדוקים ותלות הדדית מוחלטת בין כולם לכולם.

זמן חשבון נפש...

כל אותם אנשים שעלו וירדו בסולם הכלכלי חברתי בתהליך הזה שתיארתי ומדובר במאות מיליוני בני אדם ואפילו יותר, יצטרכו לחשוב, מה קרה? "מה אנחנו נעשה?" פתאום נגלה שהאגו שלנו הוא זה שאוכל אותנו. זה ה"שונא" שלנו, הטבע שלנו בעצמו לא נותן לנו לסדר חיים טובים.
אם אנחנו לא נתקן את הטבע שלנו אנחנו אבודים. גם האליטות ירגישו את זה, העשירים, שיישארו עשירים ביותר, כי הם יאכלו זה את זה בתחרות ביניהם שבסופה יישארו קומץ של משפחות עשירות כקורח ומתחתם מה יישאר? כלום, שממה. כיום, הן שולטות על מערכות עזר המנציחות את השליטה שלהן וממשיכות לייצר עבורם עושר אגדי. בנקים, מערכות פיננסיות, נדל"ן, תקשורת ועוד. אבל זה מצב זמני ולא יציב.

כך כל אחד ישאל מה, מה אני אעשה? וכל אחד ירגיש שהאגו שלו מתפרץ בו, מתפרע ועושה מה שהוא רוצה. מה שרוצה. שהטבע שלנו לא נותן לנו באיזושהי צורה לאזן את החיים שלנו.
לדוגמה, גם אותם ארגוני סיוע הומניטריים מחלקים, אבל שום דבר לא נשאר, הכל "נעלם" כמו באפריקה. כמה שתחלק שום דבר לא קורה, למחרת אין.
המשבר הנוכחי מכוון לעורר בנו את ההרגשה שאנו לא יכולים להתמודד עם האגו שלנו, שחונק אותנו, נמצא בי נחש שאוכל אותי, ואני לא יכול לעשות איתו כלום. סרטן.

עתיד העולם בתיקון האדם...

אנחנו לא יכולים לחכות להבשלה הרסנית כזו של המשבר ורק אז לחפש את שיטת התיקון של הטבע האנושי ושל היחסים השבורים בינינו. צריכים להתחיל את התהליך הזה ממש עכשיו, ובכך לחסוך סבל אנושי בהיקפים חסרי תקדים ולהתפתח במקומו למציאות הרמונית, יפה, מאושרת.
המשבר מספק עבורנו את ההזדמנות להשתנות. הוגי דעות, מנהיגים וכלכלנים בכירים רבים הפסיקו לדבר על הצלה של השיטה הכלכלית ההרסנית הנוכחית, שאיבדה את עצמה לדעת, והחלו לתכנן את החברה והכלכלה העתידית. בעצם, אנחנו כבר יודעים מראש מהי אותה צורה שאליה כולנו צריכים להגיע. חיבור בין כולם בצורה שווה, "איש את רעהו יעזורו", לקראת "ואהבת לרעיך כמוך" וחלוקה שווה. לא שוויון מוחלט, זה בלתי טבעי ואין בכך כל צורך, אלא שוויון יחסי סגולי, איש איש לפי צרכיו מצד אחד ומצד שני לפי יכולתו לתרום לרווחת הכלל, מתוך הדדיות והפנמה שבעולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים, אנו קשורים כולנו בתלות הדדית מוחלטת, ממש מחזיקים אחד את צינור החמצן של השני בחיבור טורי, לא מקבילי. בנסיבות כאלה, האטימות, השנאה, האדישות והדרוויניזם הכלכלי, חייבים לפנות את מקומם לערבות הדדית, להתחשבות, לנכונות לוויתורים ובסופו של דבר, כאמור, לחיים לפי הכלל ואהבת לרעך כמוך.
אם נשנה את הטבע האנושי ואת ההתקשרות בינינו, נרפא מייד את אותה מחלה אוטואימונית ממנה סובלת האנושות, לרבות את השיטה הכלכלית והחברתית.

הכלכלה החדשה, שתהיה מושתת על עיקרון הערבות ההדדית, תהיה כלכלה מאוזנת יותר, ללא צריכה מוגזמת ומפלצות פיננסיות וללא שום צורך בעבדות מודרנית, להיפך: במקום שאנו נשרת אותה, היא תשרת אותנו. צדק חברתי יהפך ממונח לוחמני-מהפכני למונח המושתת על איזון, צמצום פערים ושוויון יחסי סגולי ואין סיבה שבעולם שבעידן של התפתחות טכנולוגית, רובוטיקה מתקדמת, חידושים ננו-טכנולוגיים ומדפסות תלת מימדיות, לא נוכל לספק בקלות את כל צרכי הקיום הנורמליים של המין האנושי. ניתן לבצע זאת בקלות רבה כבר היום. זה רק האגו שלנו שעומד בדרכנו למציאות הרמונית כזו, שתאפשר לנו לחיות חיים חדשים, מאושרים, עם שעות פנאי מרובות ויכולת להתפתח מבחינה אישית וחברתית ולמצות את הפוטנציאל האדיר הטמון בכל אחד מאיתנו.

המפתח הוא בחינוך, לא רק לילדים, אלא בחינוך שלנו

שינוי כזה יכול להתרחש רק באמצעות חינוך. אבל לא סתם השכלה, אלא חינוך המבוסס על תפיסה אינטגרלית של המציאות הגלובלית החדשה. כתבתי על זה כאן:
א. "מה השתבש בכלכלה? אנחנו"
ב. "במקום להדפיס כסף - תשקיעו בחינוך"
ג. "דרווין היה מתגאה בנו, אבל כולנו מפסידים."