מאמרים וטורים

"הכול כלול" בערבות הדדית בינינו

העתיד כבר כאן. הכול תלוי בבחירה בסביבה הנכונה

תאר לעצמך שאתה נכנס לאוניית קרוז, או לאי מיוחד, שבהם הכל חופשי, "הכל כלול".
חשבת שבאת לשבוע-שבועיים, אבל מסתבר לך שתוכל להישאר לכל החיים ושאין צורך שתצא חזרה לעולם. יש לך הכל. סעודות? אתה נכנס ותמיד מוכן עם האוכל שאתה הכי אוהב. המקום שלך תמיד מוכן. סרטים, אינטרנט, כל מה שאתה רוצה, הכל נמצא. יש לך הכל.
בנוסף אתה מקבל שם יחס חם מכולם, יחס יפה, יחס שלא מעורר בך שום דאגה, עד כדי כך שכולם מוכנים, ממש נמצאים במצב הכן לעזור לך בהכל, מיד ולתמיד.

איך, בסיטואציה כזו, הרצון שלך לצבור עוד כסף, כוח וסמלי סטטוס יתחיל להתנהג, בסביבה אידאלית כזו עבורך? האם גם בה האגו שלך יתפרץ וישלוט בך? במה? איפה? איך? בשביל מה?
במה אתה רוצה להתבלט, מה תרצה לקבל? בבקשה, תקבל מה שאתה רוצה, אפילו בלי לבקש.
המסירות והדאגה המוחלטת שלהם אליך, משפיעים ומלמדים את הרצון לקבל לעצמך, משנים אותו, עד שאתה מגיע למצב בו לא תרצה כלום. אתה לא תרוץ חמש פעמים ביום לאכול שם עד שתתפוצץ, פשוט לא תרצה את זה, תיפטר מהדאגה האם יש מספיק ומה בדיוק נשאר לך לעצמך.
מתי שתצטרך, תגיע, תיקח משהו לאכול, בלי להגזים וזהו. איך ייראו החיים שלך אם תנסה להיות בצורה כזאת כל הזמן?

חפש לך בישראל בית מלון עם דיל של שולחן פתוח ותתחיל לבוא לשם יום יום. חדר האוכל מלא מעדנים ותאכל, מדי יום. אתה תראה שאחרי יום יומיים אתה לוקח כבר פחות ופחות מדי יום, כי התרגלת לכך שמתי שתרצה הכל יהיה שם בשבילך ובלי הדאגה הזו שכיום מטרידה אותך כל היום. עד תמצא את עצמך לוקח איזה ביסקוויט וקפה וזהו, בהשוואה לצלחות השלמות שמילאת בעבר.
אחרי יומיים שלושה בהם רק תחטוף לעצמך, תאכל ותישן, אתה תשתנה. אחרי שבוע כבר לא תכיר את עצמך. תהיה מרוכז בעצמך, בפנימיות שלך, ולא בחיצוניות, שבה כבר הפסקת לרדוף אחרי הזנב של עצמך.

השחרור מהדאגה לעצמך

האווירה הזאת, הסביבה הזו שתמיד מוכנה עבורך, מבטלים לך את הרצון לקבל לעצמך. כבר אין בו צורך. העיקר כאן זה היחס והדוגמה. אתה חושב לעצמך: אני נמצא בחברה בה כולם מסתפקים במה שאני מסתפק, בצורה נורמלית ולא מוגזמת, כך נהוג בין כולם, לקחת משהו וזהו."
אין קונפליקטים על המשאבים וכולם רוצים ליהנות בעיקר מזה שמתייחסים יפה זה לזה.

זה נקרא "מנות". כלומר, היחס הטוב אליך מהם. נניח שאתה מגיע בבוקר ושיש לך מצב רוח לא מי יודע מה, אתה לוקח מנה – כתוב עליה "האהבה שלנו", ואז אתה לוקח, אוכל אותה ואתה מתמלא בתחושה טובה, כמו אוויר לנשימה, אתה מתמלא באהבה.
מחקר נוסף, הפעם מאוניברסיטת הארווארד קובע חד משמעית שאושר = אהבה.

הבחירה בסביבה טובה

זו השפעת הסביבה עליך. הרשת הזאת שסביבך, זאת החברה. אתה חי בתוך רשת כזו של קשרים אנושיים וחברתיים והיא מקרינה לך, מחדירה בך כעובדה, שלא יחסר לך אף פעם כלום.
בעצם היא לא נותנת לך שום דבר בפועל, רק מקרינה עליך את ההרגשה הזאת.

גם אם אתה לא מעריך עדיין את הסביבה הזאת, אתה חלק ממנה ומושפע ממנה, כי הערכה שלך לסביבה היא טבעית, עובדה מוגמרת. אנחנו תלויים מלכתחילה בסביבה ולכן אין בעצם דבר כזה שהאדם ניטראלי. אנחנו מצד הטבע תלויים בסביבה. אם הסביבה מקרינה לנו קצת יחס כזה של "אצלנו הכל רגוע, אצלנו הכל בסדר, אצלנו מכבדים את מי שלא קופץ עם האגו וחוטף לעצמו" ,
אתה הופך להיות כמותם, כמעט מיד.

זו נטייה טבעית שבתוך אדם להתאים את עצמו לסביבה, הוא לא מסוגל להילחם בזה.

הם יכולים להיות הפוכים, אם אתה נכנס לכנופיה – אתה תהיה כמוהם. אין לאדם כלים להילחם נגד זה. אם הסביבה היא כזאת שהיא רק מקרינה לאדם ש"אצלנו, כל הדאגות שלך לצרכי הקיום הבסיסיים, למשפחה, לכסף, לכבוד, לידע – את כולם יש לנו עבורך בשפע, לא יחסר לך, אל תדאג, אתה תהיה בדיוק כמונו", אתה תהפוך לחלק מהרשת האנושית הזו מהר מאוד ותפסיק לדאוג, כי הם המערכת שלך. בקורי העכביש של הרשת החברתית, הם הקרובים אליך ביותר ואם הם מספקים לך אמונה ותחושה כזאת, אתה מקבל את הדעה הזאת, אתה לא יכול להתנגד. כי אתה נמצא באותה רשת.

בעצם, אתה צריך לאחוז רק בדבר אחד. תבין איפה אתה חי ובאיזו סיטואציה אתה נמצא.
הכלל הוא פשוט: איפה שאתה נמצא, כך אתה תהיה.
לא על עצמך אתה שולט, אלא רק דרך החברה אתה כן יכול לשלוט על עצמך וגורלך.
אם החברה אומרת לך "אל תדאג למחר", אתה לא תדאג למחר.

נשמע טוב, בתיאוריה, אז למה זה לא עובד?

כי אנחנו בעיקר מדברים הרבה ועושים מעט. חסרה ממך קצת יגיעה להכיר את הסביבה ואת הזולת. אף אחד לא יבטל את הבחירה החופשית שלך להידבק בסביבה כזו. אחרת זה יהיה דיכוי, כפייה.
זה שתיכנס לאונייה ותספוג את השפעת הסביבה עליך זה ברור, אבל הבחירה שלך היא להיכנס לסביבה החדשה. לא סתם להיכנס, אלא להתחזק ולהדבק בה, אחרת אין בחירה חופשית.
אם כל החיים שלנו יהיו "על אוטומט", אף פעם לא נתקדם כבני אדם. כל הבחירה של האדם היא החיזוק בחברה. כי כל היתר זה מגיע אליו אוטומטי מהחברה ומשנה אותו, בזה כבר אין לו שום שליטה.

אבל בכל זאת, יש בנו איזה כוח הגנתי, שמונע מאיתנו את הבחירה. אולי כי אנחנו מודאגים ממה יישאר מאיתנו, אם נחיה במציאות בה כל צרכי הקיום שלנו מסופקים בקלות ובשפע. אנו אפילו עלולים לאבד את תחושת הזמן, שכיום משועבדת מרביתה לדאגות על עצמנו ולעבודה.
האם נשתגע? במה נמלא את חיינו? כל המערכות שלנו מתחילות להשתבש.

ואיך כל הסיפור היפה הזה קשור לישראל 2013?

אבל קשיי היום יום, העבדות המודרנית, החרדה שאם לא תדאג לעצמך, אף אחד לא ידאג לך, עושים את שלהם. הדאגה המתמדת והמחיר היקר שהיא גובה ממך תעשה את שלה, עד שתפתח חיסרון, צורך. במה? בבחירה בסביבה המתנהלת לפי חוקי הערבות ההדדית בין כל רכיבי המערכת החברתית והכלכלית.

השינוי בחיים שלנו יתחיל בתנאי הראשון הזה, להתקשר בערבות הדדית בינינו והביטוי שלה יהיה גם כלכלי באמצעות מערכת שתוכל לספק לכל אחד ואחד מה שהוא צריך, כדי שישתלב וייהפך לחלק בלתי נפרד ממנה, ניזון ממנה ומזין אותה.

המציאות הזו יכולה להתרחש כאן ועכשיו, בישראל של 2013. כמה כסף "מתבזבז" על קשרי הון שלטון, מגזר ציבורי שחלקו יקר ולא יעיל, נזקי שוק ריכוזי, העדר תחרות, כלכלה שחורה שהיקפה 1/4 מהתוצר הלאומי ועוד תחלואים משמעותיים בכלכלת ישראל?

בערבות הדדית זה לא יקרה. השווי הכלכלי של ערבות הדדית בינינו הוא אדיר.
הוא מתבטא גם בצד הביקוש וגם מצד ההיצע. כל הנזקים הכלכליים האדירים של הדרוויניזם הכלכלי והחברתי בו אנו חיים היום ייעלמו. יותר מזה, כיון שנרגיש אחד את השני כקשורים זה לזה, מחוברים באהבה, נעשה כל שבכוחנו כדי לסייע לזולת ולטובת הכלל. בגלל האלמנט של ההדדיות, הזולת זה גם אני, כלומר אני לא הופך בכך ליפה נפש או פילנטרופ, אלא פועל מתוך הגיון כלכלי ברור כדי לשפר את מצבי, על ידי שיפור מצבם של האחרים הקשורים עימי בערבות הדדית. מה יבטיח שכל אחד ינהג כך? לא החוק, לא הרגולציה, אלא הרגשת החיבור ושותפות הגורל מצד אחד והרגשת הבושה מצד שני. בושה משמעותה שלא נוכל לסבול את התחושה שאנו לא תורמים את כל מה שביכולתנו לטובת הערבות והאינטרס הכללי, מעבר לאותה רמה כלכלית הכרחית הדרושה לקיום נורמלי שלי ושל משפחתי. בכלכלה המבוססת על יחסים כאלה בינינו, יוקר המחיה יהפך לבעיה היסטורית, הפערים הכלכליים יצמצמו דרמטית ולא פחות חשוב מכך, נהיה משוחררים מהעבדות המודרנית וגם מהדאגה האינסופית לגורלנו ולפרנסתנו. ההקלה הזו תקטין, מצד הביקוש, את הרצון שלי לקבל לעצמי ולצבור עוד ועוד רזרוות "ליום פקודה". אסטרטגיית הקיום הנוכחית שלנו, "אם אין אני לי מי לי", תפנה את מקומה לטובת אסטרטגיה חדשה, רווחית, נעימה והגיונית יותר: "איש את רעהו יעזורו".

התנאי השני, הוא גירוי, סיבה לכך שכל אחד ואחד ידביק את עצמו לסביבה כזו בצורה הכרחית.
בהתמלא 2 התנאים האלה, כל העתיד של האדם מובטח.

ציטוט* יפה מן המקורות, אודות החיים בערבות הדדית בינינו:

"..דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו, ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע, הרי שכל אחד מישראל נעשה ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה..משום שבערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו וליתן כל מה שיש לו לכל נצרך, היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו כי יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו עומדים הכן לדאוג בשבילו"
                                                                                                             * מאמר הערבות, בעל הסולם