מאמרים וטורים

דוח העוני 2012 – הזדמנות להתחלה חדשה

לערבות הדדית בינינו שווי כלכלי אדיר ובכוחה לשנות את המציאות מן הקצה אל הקצה.

• מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

שמתם לב שפרק הזמן בו כולנו מדברים, מתרגזים, מתרגשים, מאשימים ומציעים פתרונות לבעיות הבוערות של החברה והכלכלה הישראלית, הולך ומתקצר ?
בדו"ח טרכטנברג עסקה כל המדינה וגם מקבלי ההחלטות, שלושה חודשים.
דו"ח מכון טאוב שפורסם לפני שבוע ושהגדיר את בעיות הבוערות של החברה הישראלית בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והכלכלה כאיום קיומי ומוחשי, נעלם מהתודעה התקשורתית והציבורית תוך יומיים.

האם גורלו של דו"ח העוני, על ממצאיו הנוקבים והקשים, יהיה שונה?

אנחנו מסרבים להאמין על עצמנו, שנפנה גב למצוקה של מיליון ילדים עניים ולכ-1/4 מהמשפחות בישראל,הסובלות מחוסר ביטחון תזונתי, ממש על סף הרעב.

לכן, המלחמה הראשונה שלנו היא באדישות.

מסלול ההתדרדרות לעוני, הפך למהיר מאי פעם, בישראל של 2012. זה עלול לקרות גם לנו, גם אם אנו משתייכים למעמד הבינוני. גם למאיון העליון,המרוויח העיקרי מהשיטה הנוכחית, משתלם לפעול ולתרום להקטנת האי שיוויון, כיון שגידול בעוני פוגע בצמיחה ובצריכה ובשיטה הנוכחית, המשולה עבורו לתרנגולת המטילה ביצי זהב.

הממצאים הקשים של דו"ח העוני אינם מפתיעים.

השאלה היא האם נצליח להשתחרר מהריטואל הקבוע של זעזוע וחילופי האשמות הדדיים,לטובת שינוי אמיתי והאם נכון להמשיך ולצפות שהמערכת הפוליטית תשנס מתניה, או שמא עלינו לקחת יוזמה, מלמטה למעלה, ולהפנים שיש בכוחנו לשפר את המציאות הקשה במהירות ומן הקצה אל הקצה?

למודל הניאו-ליברלי שיושם על ידי ממשלות ישראל בעשור האחרון, במסגרתו הופנו משאבים ותמריצים משמעותיים למאיון העליון ולצמרת המגזר העסקי, הנחשבים "מחוללי צמיחה", היו הישגים רבים ומשמעותיים, ומנגד גם מחיר חברתי כואב מאוד.

בעצם, בעוד מצבה הכלכלי של מדינת ישראל מרשים, במיוחד על רקע המשבר בארה"ב ובאירופה, מצבם הכלכלי של מרבית אזרחיה בכי רע. הצמיחה אומנם "חילחלה" למטה, מראש הפירמידה הכלכלית, אך לא בעוצמה המקווה ולפיכך הצמיחה ונתוני המאקרו הטובים של ישראל, לא התבטאו בכיסם של מרבית האזרחים. להיפך.

הטבע האנושי האגואיסטי, החמדנות, האדישות וחוסר ההבנה שכולנו קשורים ותלויים זה בזה, הם הסיבה לכישלון המודל הנוכחי ולגידול בעוני ואי השיויון.

מייד אחרי הבחירות, צפויות גזירות כלכליות קשות, בהיקף של כ- 20 מיליארד ₪ והנפגעים המידיים יהיו,שוב, השכבות החלשות ומעמד הביניים. לממשלה לא תהיה ברירה. הקיצוץ חייב להיות מיידי, בעוד שיישום הצעות לגזירות אלטרנטיביות, "חברתיות" , שיצמצמו את אי השיוויון, יותר דורש זמן רב והסיכוי שבעלי ההון והמערכת הפוליטית יאמצו אותן, נמוך מאוד.

לכן, אין לנו מה לחכות לשלטון המרכזי, בתקווה שיבצעו עבורנו את השינוי החברתי והערכי שהחברה הישראלית משוועת לו. עזבו את גופי השלטון, הם ימשיכו לעשות מה שהם יודעים לעשות, תחת מגבלות רבות ומקח וממכר פוליטי. מדובר בריטואל קבוע, לא סביר שהוא ישתנה.

השינוי המיוחל מתחיל דווקא מלמטה למעלה, היינו בכל אחד מאיתנו.

עלינו להתחיל לבנות בעצמנו, מלמטה למעלה, מערכות עזר של חיים משותפים , כדי לסייע זה לזה, להתחשב זה עם זה, להגיע להדדיות בכל שכונה, בכל בית, בכל עיר.

אם נגיע להרגשת המשפחה המשותפת , נוכל קודם כל להוריד מעצמנו הרגשת ה-"דופקים אותי, מסדרים אותי, עובדים עלי", שמנחה אותנו היום בכל צעד ושעל, עד כדי כך שהיא משתקת אותנו והופכת אותנו לאטומים לזולת.

תחשבו באיזו הקלה עצומה מדובר. אוויר לנשימה.

נוכל להגיע לחלוקה צודקת של משאבים ולשוויון הזדמנויות, למצב מאוזן, לרוגע בחברה.

השווי הכלכלי הגלום בחיבור החדש הזה, בערבות הדדית בינינו, יספק בקלות את צרכי הקיום הנורמליים שלנו.  אם הרוח הזו הייתה שורה במדינה, תוך הכרה שאחים אנחנו עם ישראל, חברים, שותפים בטוב וברע- אז הכל כאן היה אחרת.

זה מתחיל אומנם בהתאגדות שלנו כצרכנים, במטרה להוזיל את יוקר המחייה ובהקמת מנגנונים של עזרה הדדית בכל הקשור למזון, ביגוד וצרכי היום יום, אבל לכך חייב להתווסף חינוך.

אנחנו צריכים חינוך, ילדים ומבוגרים כאחד, והסברה על כך שאנחנו צריכים מערכות חיים חדשות, לקחת אחריות משותפת על ההישרדות שלנו ובשביל זה צריך כמובן גם דעת הסביבה.

אנחנו הרי מושפעים מהסביבה המעצבת אותנו, בונה אותנו מילדות וממשיכה לעצב אותנו באמצעות נורמות, ערכים, מדיה, מסרים פרסומיים וכיוצא בזה.

האדם הוא תוצר של הסביבה.

לכן, עלינו לבנות סביבה שתתמוך באינטרס הכללי, בחברה כללית, ברוח החדשה הזו שתתגבר ותשפיע עלינו, שתאחד אותנו, שתשפיע על העם כולו, תיתן לו כיוון, הסתכלות חדשה על כל השינויים הדחופים האלה העומדים בפנינו, על המצבים החדשים שנצטרך לעצב לפיהם את חיינו כאן בצוותא.

ערבות הדדית בינינו היא בהישג יד והיא גם מחויבת המציאות, על רקע הגזירות הכלכליות שבדרך.

בנוסף, היא תגדיל את העוגה הכלכלית, כיון שיש לה גם ערך כלכלי אדיר.