מאמרים וטורים

מבנק מסחרי לבנק חברתי. חלק ב'.

מאמר א' || מאמר ב' || מאמר ג'

•  מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

חוץ מעמלות הפצה, יכולים הבנקים להתחיל לגבות עמלות קנייה ומכירה בגין פעילות הלקוחות בקרנות הנאמנות. מהלך כזה יפגע בלקוחות, אבל מנהלי הקרנות דווקא אינם מתנגדים לו.

מדוע?

ראשית, כי העמלות לא יבואו מכיסם, אלא מהלקוחות ,ושנית, אם עמלות כאלה יהפכו את קרנות הנאמנות למוצר רווחי יותר עבור הבנק, זה אומר שהבנק יעודד את הלקוחות להגדיל את החזקתם בקרנות נאמנות, על חשבון מוצרים פיננסיים אחרים פחות רווחיים עבורו.

בעבר, ניסו מנהלי הקרנות ליצור אלטרנטיבה אמיתית למערך ההפצה היקר והבררני של הבנקים הגדולים בתחום קרנות הנאמנות. איגוד הקרנות ביקש להקים מערך מסחר אלקטרוני, ללא סניפים ויועצים, שיאפשר ללקוחות כל הבנקים לרכוש/למכור/להחזיק קרנות נאמנות.

מערכת "חוץ בנקאית" כזו הייתה פוטרת את מנהלי הקרנות מתשלום עמלות הפצה לבנקים ובהתאם, הצהירו מנהלי הקרנות כי יוזילו את דמי הניהול בקרנות עבור הלקוחות שיפעלו באמצעות אותה המערכת.
היוזמה זכתה לברכתה של הרשות לני"ע ואפילו נמצאו מספר בנקים קטנים, שאינם מהמרוויחים הגדולים של השיטה הנוכחית להפצת קרנות נאמנות, שהסכימו להשתתף במכרז כדי לזכות בתפעול השוק הממוחשב החוץ בנקאי החדש למסחר בקרנות נאמנות.

אבל, היוזמה נתקעה. בנק ישראל הערים קשיים, התגלו קשיים בתחום הלבנת הון, אשראי ובעיות רגולטוריות נוספות, אליהן הצטרף לחץ מצד הבנקים הגדולים, שראו ביוזמה החדשה איום שיש להילחם בו.

איך שלא מסתכלים על זה, כל הכוח מרוכז עדיין אצל הבנקים.

לכאורה, אחרי רפורמת בכר, כוחם היה אמור להיחלש משמעותית.

הם אולצו למכור את פעילות ניהול קופות הגמל וקרנות ההשתלמות ולהישאר יועצים אובייקטיביים בלבד.

אבל, העיוות הגדול הוא שרפורמת בכר לא שללה מהבנקים לחלוטין את מעמדם החזק כיצרנים.

הם נותרו יצרנים של מוצרים ושירותים פיננסיים רבים: פיקדונות שקליים, מסחר ופיקדונות במט"ח, תוכניות חיסכון, מסחר בני"ע בארץ ובחו"ל, יצירה ושיווק של מוצרים מובנים (סטרקצ'רים) ותוכניות חיסכון מבוססות מוצרים מובנים ועוד.

בנוסף, הם גם המתפעלים הגדולים של תעשיית הגמל וקרנות הנאמנות – כלומר כל השחקנים בשוק המוסדי מקבלים מהם שירותים חיוניים ומשלמים להם סכומים נכבדים, שלא לדבר על כך שהם ספקי אשראי משמעותיים של הטייקונים ובעלי השליטה בבנקים אחרים.

בקיצור, איך שלא מסתכלים על זה, לבנקים יש תמיד איזה אָס לשלוף מתוך ארסנל אדיר המשקף, עדיין, עוצמה בלתי נתפסת בשוק ההון, בקהילה העסקית, בקרב הרגולטורים והפוליטיקאים.

אז מה לכל זה ולערבות הדדית? תוכלו לקרוא במאמר ג'.