?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

מבנק מסחרי לבנק חברתי. חלק א'.

shutterstock 77286682 new

מאמר א' || מאמר ב' || מאמר ג'

 

  •   מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

 

מן העיתונות: אף אחד לא יכול לגעת בבנקים. האוצר אולי מקדים את זמנו אבל המהלך שלו הוא בגדר חצי עבודה כרגע.|| הבנקים נושמים לרווחה: נדחתה ההצבעה על הפחתת עמלות ההפצה מקרנות הנאמנות בעקבות לחצי הבנקים || כספת וירטואלית מנופחת - אם עמלת ההפצה הייתה נגבית מהצרכן, התחרות בין הבנקים הייתה גוברת.

לכאורה, המאבק של הבנקים, נגד הצעת הרשות לני"ע להפחית את גובה עמלת ההפצה שמנהלי קרנות הנאמנות משלמים למערך ההפצה הבנקאי, הצליח.

הדיון בוועדת הכספים, בו השתווה מספרם של הלוביסטים מטעם הבנקים, למספרם של הח"כים שנכחו בדיון, הסתיים בלא כלום, למורת רוחה של הרשות לני"ע.

סוכם שהחוק יתוקן ויסמיך את שר האוצר לבצע את השינויים הנדרשים, לפי שיקול דעתו.
נו באמת, עכשיו כולם עסוקים בבחירות אחר כך יגיע תורו של המו"מ קואלציוני – למי יהיה זמן להיאבק בבנקים על עמלות ההפצה?

לכאורה – התמונה והאינטרסים פשוטים וברורים.

עמלת ההפצה תורמת לבנקים רווחים של כ- 100 מ' ₪ בשנה, סכום לא מבוטל אפילו עבורם.

הרשות לני"ע יזמה הפחתה של עמלת ההפצה, בכפוף לכך שמנהלי הקרנות יפחיתו במקביל את דמי הניהול שהלקוחות משלמים.

הציבור אמור היה להיות מרוצה מהיוזמה, כי הפחתת עמלת ההפצה אמורה להוזיל את דמי הניהול ללקוחות.

מנהלי הקרנות אמורים היו להיות מרוצים, כיון שהפחתת עמלת ההפצה, הייתה אמורה לאפשר להפחית את דמי הניהול של קרנות הנאמנות, בלי לפגוע ברווחיות מנהל הקרן.

כך אמורה הייתה האטרקטיביות של קרנות הנאמנות, בעיני הלקוחות, לגדול, בהשוואה למוצרים מתחרים מקבילים, כמו תעודות סל, ניהול תיקי השקעות, רכישה ומכירה ישירה של ני"ע בבורסה ואפילו השקעה בפיקדונות שקליים ו/או במט"ח.

תוצאות הדיון בכנסת ואופן התנהלותו מעידים עד כמה הרשות לני"ע, משרד האוצר וחברי הכנסת מתמחרים בתמחור חסר ובצורה נאיבית וחובבנית את כוחם של הבנקים, את ההשפעה שלהם על המערכת הפוליטית, במיוחד בתקופת בחירות, ואת נכונותם של הבנקים לספוג ביקורת ציבורית, קשה ככל שתהיה ולהמשיך הלאה ב"עסקים כרגיל", כאילו כלום לא קרה.

מעמדם של הבנקים חזק עד כדי כך שהוא צלח כל רפורמה, משמעותית ככל שתהיה, שנגעה אי פעם לאינטרסים החיוניים שלהם.

עבורם – מעז יצא מתוק. בנוסף למנופי ההשפעה העצומים שלהם על הרגולטורים והפוליטיקאים, עומד לרשותם יתרון מובהק נוסף, שאף רפורמה לא הצליחה לנטרל, לעת עתה: "ריבוי כובעים" בשרשרת הייצור, התמחור וההפצה של שירותים ומוצרים פיננסיים.

ניקח את המקרה האחרון של המאבק על הפחתת עמלת ההפצה בקרנות הנאמנות:

תשאלו את עצמכם מדוע רבים ממנהלי הקרנות התנגדו ליוזמת הרשות לני"ע, שאמורה הייתה להיטיב עימם ועם מחזיקי הקרנות? כיון שמנהלי הקרנות חוששים מהבנקים ומהעוצמה האדירה שלהם. הם יודעים היטב שאם לבנק לא יהיה משתלם למכור קרנות נאמנות, בשל הפחתת עמלת ההפצה, הוא פשוט לא ימכור אותן. בטח לא באותה מוטיבציה.

על האלטרנטיבות הבנקאיות ויוזמות נוספות שטורפדו, תוכלו לקרוא בחלק ב' של המאמר.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך