מאמרים וטורים

חוזרים ללימודים עם רוח של תקווה

איך החזרה לבית הספר מהווה הזדמנות משתלמת להפנים שכולנו משפחה אחת?

חוק חינוך חובה חינם?! תמהתי. החופש הגדול התייקר מאוד, החזרה ללימודים מתייקרת גם היא, ולפנינו יש עוד שנה שלמה... הצילו! כאילו שהחופש לא היה מספיק מעיק כלכלית, אז עכשיו, "אימא תקני לי" מקבל ציווין אחר. לימודי.

לא מזמן שמענו על הורים בנתיבות שחברו להם יחדיו, כדי לארגן קבוצת רכישה לציוד לבית הספר – והצליח להם. הם זכו להוזלה משמעותית.

כבר מזמן הפנמנו שיחד יש לנו כוח. אבל יש "יחד" שמאחד ויש "יחד" שמפלג. כך למשל, בעוד שההורים זכו להוזלה בעלות הציוד, תשע החנויות האחרות בעיר לציוד משרדי, ספגו מכה כואבת. האם אפשר לצפות מעסק מקומי קטן לעמוד בהנחות שעשה הזכיין הגדול? לא בדקנו, אבל סביר להניח שלא. כשהעסקים הקטנים יקרסו, שוב תעלם התחרות ולא תהיה סיבה לתת הנחה בפעם הבאה, גם אם לאחריה יישאר נתח גדול של רווח. נקודה למחשבה.

לכאורה, במציאות הנוכחית זה היה צעד צרכני נבון. אבל האם הריטואל הקבוע של ההתמקחות כטקס חברתי וכלכלי, רק כדי שיהיה לנו את האפשרות לעשות ג'סטה ולתת הנחה, באמת הכרחי? כלכלית, אולי אין הבדל גדול בין מחיר של 100 ₪ אחרי התמקחות לבין 120 ₪ לפניה, אבל אם מלכתחילה היה מוצג מחיר אמיתי והוגן של 100 ₪, כולנו היינו מרוויחים מזה: אמון, ביטחון, שקט נפשי – תחושה של "ביחד". הרי זה בדיוק מה שחסר לנו ב"סיר הלחץ", שבו אנחנו חיים.

אבל איך הופכים חברה שבה הלך הרוח הוא "אל תצא פרייר, 'תעקוץ' את המערכת כפי יכולתך", ל"החברה היא כמו משפחתך, דאג לה והיא לך"?

מניסיון אישי כפעילה ב"תנועת הערבות", אני יודעת שאחת הדרכים המועילות לעשות זאת היא הסברה ושיחה סביב "שולחנות עגולים". בכל פעם שכשמתאספים אנשים שונים ודנים בנושאים שקרובים לליבם, נוצרת מעין אווירה משפחתית חמה. הרגשה של חיבור והתחשבות בין המשתתפים, שממנה הרבה קל יותר לגשת לפתרון שמתקבל על כולם. זה לא בגלל שאנחנו "אנשים יפים", או מנומסים. אלא בגלל שאין לנו ברירה אחרת.

הכאב המשותף והרצון החזק של המשתתפים למצוא פתרונות מעשיים לבעיות, יוצר בפועל הלך רוח חדש בחברה שמתורגם לאינספור יוזמות, שיתופי פעולה וצעדים מעשיים בשטח.

תארו לעצמכם לדוגמה מצב שבו שבוע-שבועיים לפני תחילת הלימודים אתם לוקחים את כל הספרים והציוד הישן לכיתה מיוחדת בבית הספר ופשוט מחליפים עם ציוד של ילדים אחרים בחינם או בעלות זעומה. מעבר לחיסכון הכלכלי האדיר, את תחושת הסיפוק מהתרומה שלנו לפרויקט החברתי לא ניתן למדוד בכסף.

אפשר ליזום התארגנויות כאלה ברמת הבניין, השכונה והקהילה. לא צריך להמתין לשלטון המרכזי, יש לו אילוצים וקצב משלו ובינתיים – ביכולתנו להקל את החיים של כולנו, אם רק נתחיל לפעול מתוך תחושה שכולנו משפחה אחת, נחזיר את התקווה אל תוך ליבנו. אז גם נגלה שביחד הרבה יותר קל להתמודד עם האתגרים ושהבעיות שלנו נפתרות כמעט מאליהן.

• עו"ד דנה קובלסקי, MA במשפט פיננסי ופעילה ב"תנועת הערבות".