מאמרים וטורים

גם ברמת השרון התעוררו: למה לשלם 10 שקל על ליטר חלב?

התאגדות צרכנית איננה פיתרון למשבר, אולם היא יכולה להקל על המצוקות המיידייות של רבים מאיתנו

מחאת מעמד הביניים עולה מדרגה כלכלית: גם תושבי יישובים יוקרתיים משווים מחירים, משתפים פעולה ובעת הצורך, מחרימים סניפים של רשתות מזון

ברור שהמחאה החברתית והתסכול מיוקר המחייה מגיעים גם למעמד הביניים.

גם מעמד הביניים, אולי אפילו במיוחד הוא, פגוע וממורמר, כיון שמצד אחד הוא נושא בעיקר נטל המס בישראל ומצד שני מרגיש כי עליו להתאמץ יותר ויותר, לעבוד יותר קשה, יותר שעות, להקריב שעות פנאי ומשפחה, רק כדי להישאר באותו מקום, מבחינה כלכלית וחברתית.

להתאגדות הזו, סביב מודעות צרכנית מוגברת והשוואת מחירים בין הרשתות יש בכל זאת תופעת לוואי חיובית כשלעצמה, למרות שמבחינה כלכלית, הוא לא תשנה כלום בשיטה שהיא בבסיסה עוינת כלפינו, בדיוק כפי שאנו עוינים כלפיה.

בדיוק כמו במחאה בכיכרות, גם כאן, אנשים מתאגדים ומקבלים תחושה "נעימה" של מאמץ משותף, מטרה משותפת ודעה כללית ומשותפת. ההרגשה הנעימה הזו של התאגדות למען מטרה משותפת, חומרית ככל שתהיה, יכולה להיות התחלה של משהו אחר, גדול ומשמעותי הרבה יותר, שיכול להתפתח לכדי שיח ציבורי חדש אודות ערכים ונורמות, כמנוף לשינוי חברתי וכלכלי.

אין לזלזל בתחושה ובהרגשה הנעימה הזו של התאגדות למען מטרה משותפת. להיפך.

אבל מהבחינה הכלכלית והצרכנית גרידא, ברור שהמאמץ שלהם לא יעשה את השינוי המיוחל ביוקר המחייה ובעיקר בתחושה של התנהלות יום יומית ממאבק למאבק, מקרב לקרב. פעם זה אנחנו נגד חברות הסלולר, אחר כך נגד הטייקונים, נגד המשקיעים המוסדיים וחברות הביטוח, נגד חברות הטלוויזיה בלווין, נגד הבנקים ובעצם - נגד מי לא? אנחנו חיים במלחמת כל וכל, כלכלית וחברתית.

במלחמה הזו, אנו בדר"כ מפסידים. לפעמים - אנחנו אפילו "מנצחים" מהבחינה הצרכנית, כמו במקרה של חברות הסלולר.

אבל החיים האלה במלחמה רצופה, 24/7 גובה מאיתנו, כל אחד בביתו שלו ומהחברה בכללותה, מחיר כלכלי ואישי אדיר.

אם נתקשר בינינו בערבות הדדית, תשתנה השיטה כולה, משיטה עוינת המחייבת אותנו להיות בכל רגע ורגע על המשמר, לשיטה ידידותית לנו וגם משתלמת הרבה יותר, לא רק מבחינת שקט נפשי ושיפור בשעות הפנאי, אלא גם מהבחינה הכלכלית גרידא.

• מאת: עו"ד דנה סרבי קובלסקי, MA במשפט פיננסי,חברת הצוות הכלכלי בתנועת הערבות