מאמרים וטורים

האם השחיתות בעולם העסקים הפכה לנורמה?

המלצות הוועדה לקשרי-הון שילטון חייבות לכלול גם אספקט נורמטיבי וערכי.

הוועדה לבחינת יחסי הון שלטון הגישה היום את מסקנותיה למבקר המדינה. ממליצה על שורה של צעדים להגברת השקיפות ביחסים בין נבחרי הציבור ופקידי המדינה לבין בעלי ההון. "בעלי ההון בישראל מעצימים את כוחם הכלכלי באמצעים פוליטיים".

שורה תחתונה: קשרי הון שלטון הם תופעה שכיחה מאוד ברחבי העולם ומשתלמת מאוד, בעיקר עבור המערכת הפוליטית-שלטונית ועבור בעלי ההון והטייקונים.
את המחיר הכבד שלהם והנזקים האדירים כולנו משלמים. אחת הסיבות לניצחון של המאיון העליון ולהגדלת הפערים הכלכליים והחברתיים למימדים חסרי תקדים היא המחלה הקשה הנקראת קשרי הון-שלטון.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

יש כמובן הצעות לפתרונות נקודתיים לכל אחד מ-4 ניגודי האינטרסים והבעיות האלה וכנראה שלא יהיה מנוס מליישמם.
ההמלצות של הוועדה לבחינת קשרי הון שלטון מהוות בהחלט אבן דרך, חשובה, בדרך לצימצום הנזקים של קשרי הון-שלטון בישראל.
ספק אם ייושמו. יש כאן יותר מדיי אינטרסים של גורמים חזקים מאוד במדינה. בכל זאת, גם אם חלק מההמלצות תיושמנה, זו התקדמות ולו במשהו.

אבל חשוב להבין כי פיתרון אמיתי, יציב, אמין וחסין מטעויות יהיה רק אם נתקשר כולנו בערבות הדדית בינינו. כולנו, כולל בעלי ההון, הפוליטיקאים וכל אחד מאזרחי המדינה. רק אז, נעבור מציאות של ניצול הזדמנויות אינדיבידואלי לכלכלה המבוססת על סינרגיה, על איכפתיות ודאגה הדדית זה לזה ועל הבנה שכלכלה כזו נחוצה לנו כמו אוויר לנשימה והיא לא רק צו השעה, אלא גם משתלמת לכולנו.

אחד היתרונות הבולטים של כלכלת הערבות ההדדית, היא צמצום עד למינימום של הפן השלילי שבקשרי הון שלטון ומכך תרוויח קופת המדינה וגם כל אחד מאיתנו.

פירוט:

כשפוליטיקאים, מקבלי החלטות, פקידי מדינה ובעלי תפקידים רשמיים, אינם מתייחסים לרכוש המדינה באותה רמה של איכפתיות ודאגה שהם מייחסים לרכושם הפרטי,נוצרת הזנחה ואדישות שעולה לנו האזרחים הון עתק.

יש הרבה שמות להעברת רכוש מהמדינה לבעלי ההון. הפרטה, זיכיונות, חיפוש נפט וגז, זיכיון להפעיל מעיינות מים טבעיים, פיתוח משאבי טבע ועוד.

בדרך כלל יש גם תו מחיר על העסקאות האלה. המדינה מעבירה זיכיון לתקופה ארוכה, או לחילופין ממש מוכרת את נכסיה לבעלי ההון, תמורת תשלום מיידי, או לחילופין תמורת שותפות בתמלוגים, או היטלים מיוחדים.

כך או כך, העסקאות האלה כמעט תמיד הפכו את הרוכשים מהמדינה למיליונרים ובעצם בדרך כלל למיליארדרים. לא זכור לנו מקרה אחד בו מי שרכש מהמדינה נכס כלשהו, בין אם זה רכוש, מפעל או חברה ממשלתית או גישה למשאב טבע, הפסיד מהעסקה.

פישמן, נמרודי האב, האחים עופר, סמי שמעון, יצחק תשובה ועוד רבים אחרים, כולם עשו את עסקאות חייהם כשמהצד השני מתמקחים מולם עובדי מדינה. כשבעלי ההון מעמידים מול עובדי המדינה את מיטב עורכי הדין הממולחים, אין פלא שבסופו של דבר המדינה לא מיצתה את הערך הכלכלי של נכסיה ומכרה אותם בזול ולעיתים אפילו בנזיד עדשים לבעלי ההון.

עד כה, סקרנו 2 סיבות לכך, הראשונה היא אדישות וחוסר איכפתיות של עובדי מדינה לרכוש המדינה, בטח בהשוואה לרכושם הפרטי. השנייה קשורה לחוסר מיומנות עסקית במו"מ מול בעלי ההון.
אבל ישנן 2 סיבות נוספות, לא פחות כואבות ומקוממות. הסיבה השלישית קשורה לטובות הנאה פוליטיות וכלכליות וליחסי תן וקח בין בעלי ההון לממסד הפוליטי.אין הכוונה לאירועים פליליים, למרות שגם כאלו היו ונחקרו, אלא דווקא לסטייה נורמטיבית וללגיטימציה שיש לבעלי ההון להפעיל לחצים על הפוליטיקאים וועדות הכנסת,בין ישירות ובין באמצעות לוביסטים ומכרים משותפים.

הסיבה הרביעית קשורה לכך שתקופת הצינון הנגזרת על עובדי ציבור בכירים, לאחר שעזבו את משרתם ובטרם איישו משרות בכירות ורווחיות במגזר העסקי קצרה מאוד ועמדה עד לאחרונה על שנה בלבד. לכן, היו מקרים רבים בהם פקיד ממונה עסק במו"מ עם בעל הון על העברת בעלות על נכס ממשלתי, חתם איתו על חוזה ושנה אחר כך התפטר משרות המדינה ומצא עצמו בכורסא המרופדת של מנכ"ל אחת החברות בקבוצה של אותו בעל הון לו מכר, בדרך כלל בעסקה לא מוצלחת מנקודת מבטה של המדינה, את רכוש המדינה, שכמעט תמיד התגלה בהמשך כתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור הרוכש.

יש כמובן הצעות לפתרונות נקודתיים לכל אחד מ-4 ניגודי האינטרסים והבעיות האלה וכנראה שלא יהיה מנוס מליישמם.
ההמלצות של הוועדה לבחינת קשרי הון שלטון מהוות בהחלט אבן דרך, חשובה, בדרך לצימצום הנזקים של קשרי הון-שלטון בישראל.

אבל חשוב להבין כי פיתרון אמיתי, יציב, אמין וחסין מטעויות יהיה רק אם נתקשר כולנו בערבות הדדית בינינו. כולנו, כולל בעלי ההון,הפוליטיקאים וכל אחד מאזרחי המדינה. רק אז, נעבור ממציאות של ניצול הזדמנויות אינדיבידואלי לכלכלה המבוססת על סינרגיה, על איכפתיות ודאגה הדדית זה לזה ועל הבנה שכלכלה כזו נחוצה לנו כמו אוויר לנשימה והיא לא רק צו השעה, אלא גם משתלמת לכולנו.

בנימה אישית, אני זוכר את ההרגשה שלי, כשביקרתי במעיין ששירת באותו זמן את חברת מי עדן ברמת הגולן. היה זה מעיין זך, טהור על אדמות מדינה שנבע באופן טבעי, בלי צורך להשקיע משאבים בפיתוחו. במי עדן פשוט ארזו את המים, שינעו אותם לכל הארץ ומכרו לנו אותם במחיר מלא ויקר של מים מינרלים.תשאלו את עצמכם מה היו תמלוגי המדינה על ההיתר שניתן למי עדן לעשות שימוש מסחרי ברכוש המדינה? התשובה היא אפס. פשוט שום דבר.

מאז היו עוד המון מקרים שקשרי הון שלטון עלו לכולנו כסף. האחים עופר ומפעלי ים המלח, יצחק תשובה ושדות הנפט והגז, אם כי המצב תוקן במקצת בעקבות המלצות דוח וועדת שישנסקי.

בשורה התחתונה - בערבות הדדית זה לא יקרה.

• מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות