מאמרים וטורים

ריח קרטושקס ובחירות באוויר

לפני או אחרי הבחירות, עלינו להפנים כי לערבות הדדית בינינו יש ערך כלכלי אדיר, שיש בו כדי להבריא את הכלכלה והחברה הישראלית, בלי גזירות ומשטרי צנע

עם ישראל אוהב את ל"ג בעומר הממשיך את חגיגות יום העצמאות והיציאה ההמונית לטיולים, לפארקים בחיק המשפחה והחברים. בתודעה הקולקטיבית שלנו, זו תקופה שמחה והזדמנות לצאת החוצה, לאכול טוב סביב המדורות, להשמיע ולשמוע דעות ופרשנויות על מצבנו, הפרטי והלאומי ולאחל לעצמנו שנוכל להמשיך ולחגוג ולשמוח גם בשנה הבאה.

השנה, סביר שאיכשהו יתגנב לשיחות סביב המדורות גם שיח בנושאי חברה וכלכלה, כי מורגש באוויר, לצד ריח המרשמלו הצלוי והקרטושקס, גם  ריח של בחירות לכנסת. כן, ה- 4 בספטמבר הוא התאריך המסתמן וכדאי שנכין את עצמנו לחגיגה דמוקרטית, ליום הבוחר.

אחד התנאים העיקריים לגיבוש ערבות הדדית בינינו, בכלכלה, בחינוך, בנושאי חברה וקהילה הוא השתתפות רחבה ככל האפשר של הציבור בתהליך ההידברות, בשיח הציבורי סביב שולחן עגול, בהקשבה, בלמידה האחד של צרכי, תקוות ומצוקות השני.

איך נגיע לערבות הדדית, שאנו כל כך זקוקים לה, אם נוציא את עצמנו מהמחנה, מהשיח הציבורי הרחב? זו הסיבה שללא קשר לעמדות פוליטיות, מדיניות או כלכליות, יום הבחירות מכונה חגיגה לדמוקרטיה, או יום הבוחר.

מומחים חוזים כי צפויה עלייה בשיעור ההצבעה בבחירות הקרובות, על רקע העלייה במודעות החברתית ובתחושת ה"ביחד" שאפיינה את המחאה בישראל בקיץ 2011 שהגיעה לשיאה בהפגנה הגדולה ביותר בתולדות המדינה, עם למעלה מארבע מאות אלף ישראלים.

הבחירות אומנם לא הוקדמו רק בגלל הנושא הכלכלי, אולם ברור כי הפעם הוא יהיה בקדמת הבמה. איכשהו, השגשוג של המשק הישראלי, המתבטא בצמיחה גבוהה, באבטלה נמוכה יחסית למרבית מדינות העולם, בגירעון תקציבי נמוך ומעורר קנאה ואינפלציה נמוכה, אינו מורגש בכיס של מרביתנו. גם ההישגים הכלכליים והחברתיים של המחאה החברתית ואימוץ המלצות וועדת טרכטנברג ע"י הממשלה, נותרו מרביתם על הנייר.

ישראל הייתה ונותרה אחת המדינות היקרות ביותר בעולם, מה שדורש מכולנו לעבוד קשה מאוד והרבה יותר שעות מבעבר, רק כדי לגמור את החודש. המשבר בכלכלות אירופה וארה"ב החל מזדנב גם אלינו ומורגש בחולשה ביצוא הישראלי ובהכנסות המדינה ממיסים. ככה זה כשישראל מייצאת 45% מהתוצר הלאומי לחו"ל – אנחנו תלויים בעולם.

הפערים החברתיים והכלכליים בישראל הם מהגבוהים בקרב מדינות ה- OECD ( ארגון המדינות המפותחות לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי). שכבה צרה ועשירה מאוד נהנית ממצבה האיתן של כלכלת ישראל, בעוד רובינו נותרים מאחור, עם בעיות הקיום היום יומי ויוקר המחייה המאמיר, בדיור, בחשמל, בדלק, במחירי המזון ועוד.

בחודשים האחרונים מנסה ממשלת ישראל לתקן חלק מהעיוותים וליישם חקיקה כלכלית וחברתית מתקדמת, שמטרתה לצמצם את הפערים, להוזיל את יוקר המחיה ולהבטיח שירותים חיוניים וזכויות בסיסיות לכולנו (חינוך חינם, דיור בר השגה, הטבות מס לשכבות החלשות ולאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ועוד). הכיוון בהחלט נכון, אבל מאין יבוא הכסף לממן את הכל?

בתקציב המדינה הולך ונפער חור, שאין מהיכן לכסותו. המבוי הסתום התקציבי יוביל לפיתרון כואב, שייושם רק אחרי הבחירות כמובן; גזירות חדשות בפתח, קיצוצים בתקציבים חברתיים והעלאות מיסים.

פרדוקס, יד שמאל נותנת ויד ימין תיקח. הרי הגזירות החדשות יפגעו באותן שכבות של האוכלוסייה שהחקיקה החדשה אמורה הייתה להגן ולעודד אותן. מה עושים?

לפני או אחרי הבחירות, עלינו להפנים כי לערבות הדדית בינינו יש ערך כלכלי אדיר, שיש בו כדי להבריא את הכלכלה והחברה הישראלית, בלי גזירות ומשטרי צנע. נרחיב על כך בניוזלטר הבא. עד אז – הנה קצת חומר למחשבה: אם נתייחס אחד לשני באהבה ומתוך דאגה, ממש כמו במשפחה, האם נמשיך לגבות אחד מהשני מחירים מופקעים על מוצרים ושירותים?

חג שמח עם ישראל.