מאמרים וטורים

חרם על מונופול - כמו פלסטר לדלקת

"חרמות צרכנים נהפכו בשנה החולפת לשוט בידי הצרכנים במלחמתם ביוקר המחיה. דומה כי ברוח התקופה ובעקבות המחאה של הקיץ האחרון, אין צרכן בישראל שלא נמנע מרכישת מוצר מסוים - החל בקוטג' של תנובה וכלה בפסק זמן של שטראוס. מבלי להיכנס לשאלה אם חברות כמו תנובה או שטראוס נוהגות כמונופול וגובות מחירים מופרזים על מוצריהן, יעילותם של החרמות ככלי אסטרטגי לטיפול במונופולים מוטלת בספק.

חרם אינו אלא אשליה אופטית, סטירת לחי לכל היותר - כמו פלסטר לדלקת. אין בכוחו להשיג את המטרה האסטרטגית של יוזמיו - להוזיל באופן עקבי את המוצרים בשוק ולמנוע ממונופול לגבות מחירים מופרזים. כל עוד לא יזוהו ויטופלו הכשלים התחרותיים בשוק, שאיפשרו לו מלכתחילה לגבות מחירים מופרזים, חרם כזה לא יביא להפחתת מחירים לאורך זמן. כשלים אלה הם למשל חסמי כניסה גבוהים לשוק עקב עלויות גבוהות או מחסור בידע, חסמים בפני יבוא מתחרה כמו רישוי, מכסים ותקנים, או חסמי מעבר בין ספקים הנובעים מהסכמי בלעדיות.

היכולת לטפל בכשלים ובחסמים ולשנות את מצב התחרות במשק מן מהיסוד נתונה בידי המחוקק והרגולטורים, ולא בידי הצרכנים בשוק".

תנועת הערבות: ברור שהמחאה הצרכנית מוגבלת בהישגים שלה. תנובה, שטראוס, הבנקים, אורנג', חברות הדלק, חברת החשמל, הרכבת ושאר המונופולים והדואפולים המוחרמים, יכולים להפסיד לציבור בקרב זה או אחר, אבל בטוח שהם ינצחו את המלחמה.

לדוגמה, מגה הורידה מחירים לקראת הפסח, אבל מאז העלתה מחירים של מאות מוצרים בעשרות אחוזים. זו דוגמה אחת מני רבות. איך אומרים? הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

ברור שרגולציה יכולה לעזור, גם תקשורת ערנית וחוקרת, אבל בסופו של דבר, עד שכולנו, גם הצרכנים וגם המגזר העסקי, לא נעבור שינוי ערכי-תודעתי, ממצב של "אדם לאדם זאב" למצב של "אדם לאדם ערב", לא נראה שינוי אמתי, אלא רק תנודות קלות ביחסי הכוחות.

כרגע, כל העסק מתנהל כאילו מדובר במשחק סכום אפס, בו הרווח של הצרכנים הוא ההפסד של המונופולים ולהיפך.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

קישור למאמר המקורי