מאמרים וטורים

"הקפיטל": קארל הגדול

"איסור על העסקת ילדים, הגבלת שעות העבודה וביטוח לפועלים: מכל זה נהנה המערב בזכות קארל מארקס. ספרו "הקפיטל" זוכה עתה לעניין מחודש

מה נשאר מן "הקפיטל" של מארקס היום? הישגו התיאורטי העיקרי בחיבור זה - שיישומיו המעשיים צצים בכל יום - הוא בהצלחתו במה שהיינו מכנים היום הדה-קונסטרוקציה וההיסטוריזציה של מודל השוק וכלכלת השוק המבוססת על תחרות בלתי-מוגבלת בין בני האדם. מאז אדם סמית והכלכלנים שהלכו בעקבותיו, הוצג המודל האינדיבידואליסטי הזה, שביסודו ההנחה כי כל בני האדם בכל הזמנים ובכל הנסיבות מבקשים למקסם את טובות ההנאה הפרטיות שלהם, לא רק כמודל תיאורטי אופטימלי, אלא גם כחוק טבע חברתי. "היד הנעלמה" של התחרות החופשית, כך נטען, מעלה מתוך מלחמת הכל בכל הזאת את הטוב המירבי לכולם, וכל התערבות בפעילותו החופשית של השוק גם מזיקה וגם מנוגדת לטבע האדם. כך הוענק למודל התחרות המבוססת על תפישה אינדיבידואליטסית רדיקלית זו מעמד של חוק מדעי, וכך נלמדו הדברים (ועדיין נלמדים) בקורסים רבים של "מבוא לכלכלה" במערב וגם, כמובן, אצלנו.

אחדים מן הפרקים המרכזיים של "הקפיטל" מראים כי מודל זה הוא פרי התפתחות היסטורית ספציפית בחברות המערביות, וככל שהוא תאם את ההתפתחות התעשייתית במערב, הפיכתו לחוק ברזל אוניברסלי היא פרי של מעשה היסטורי שהתרחש בזמן ובמקום מסוימים ולא חוק טבע כללי. יתר על כן - ובזאת חשיבותו התיאורטית: מארקס מראה כי בהפיכתה של תפישה היסטורית זו לחוק טבע מתרחש תהליך עמוק יותר. המוצר התעשייתי מתחיל להיתפש לא כפרי יכולתו היצירתית של האדם, שבה הוא נבדל משאר בעלי החיים, אלא כעצם עצמאי ("הסחורה") - שהוא מכתיב את תנאי העבודה של האדם היוצר אותו. במלים אחרות: הסובייקט - האדם, הפועל - נהפך לאובייקט, בעוד שהאובייקט (שהוא מעשה ידי אדם) נהפך לסובייקט: כך נעשה המוצר לפטיש, למשהו מסתורי שהוא מעל לאדם ומחוץ לשליטתו.

מארקס ממשיך ב"קפיטל" את תיאורית הניכור שפיתח ב"כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים" שלו משנת 1844, שבהם תיאר כיצד תהליך הייצור התעשייתי הקפיטליסטי מנכר את הפועל ממוצרו וכיצד הוא נעשה עבד למוצרי ידיו שנהפכים - באמצעות שכר העבודה - לאדוניו. ביקורת פילוסופית זו היא היסוד ההומניסטי הבסיסי של תורת מארקס, שנבלע לעתים - בייחוד ב"הקפיטל" - בפרטי הניתוח הכלכלי הפרטני. בסופו של דבר, ביקש מארקס מה שביקשו גם אותם סוציאליסטים שאותם כינה קצת בבוז "אוטופיסטים"; אך הללו הסתפקו בגינוי מוסרי, ואילו מארקס ביקש להשיב לתהליך הייצור את יסודו האנושי. אולם כדי לעשות זאת, סבר כי צריך לקרוע את המסכה מעל הטיעון של הכלכלה הקפיטליסטית כי מה שמתרחש בעולם התעשייתי הוא ביטוי של חוקיות כעין-מדעית: הכל מעשי ידי אדם, והאדם היוצר את המוצר מעצב גם את חוקי הכלכלה, והללו פתוחים לשינויים היסטוריים ותודעתיים ואינם חוקי טבע פיסיקליים.

מורשת הומניסטית זו היא הניצוץ המהבהב גם עתה במחאה החברתית, בארץ ובעולם. כמאמרו של הפילוסוף הפולני לשק קולקובסקי, עמוקה ככל שתהיה הבאר שלתוכה יתבונן האדם, בתחתיתה ימצא רק את השתקפות דמותו שלו. אין משהו בחיים האנושיים-החברתיים שהוא מעל לאוטונומיה האנושית: היא כמובן חייבת להתחשב בחוקי הטבע - כמו בחוק הכובד - אבל היא אינה כבולה על ידם ומסוגלת להתרומם מעליהם. האדם הוא יצור טבעי, אבל את המציאות החברתית הוא מעצב בכוחותיו, ועל בסיס עיצובו זה של העולם החומרי בזכות יכולותיו היצירתיות של האדם, נוצרת ההיסטוריה האנושית".

תנועת הערבות: המשבר הכלכלי שהעולם נתון בו מאז 2008 חשף את מגבלות הקפיטליזם שיש לו ייצר הרס עצמי בשל הרצון שלי, שלך, של כולנו ליותר רווחים, יותר נכסים, יותר צעצועים ובקיצור ליותר ויותר מהכול. עיקרון היד הנעלמה איבד את היכולת לאזן את השווקים הכלכליים והפיננסים וממשלות, אפילו בארה"ב, מעוז הקפיטליזם, נאלצו להלאים, להזרים ולאמץ מדיניות הפוכה למהותן. מנגד, הסוציאליזם שנוא ולא מוערך, במיוחד בגלל הכישלון הקומוניסטי בברית המועצות ומזרח אירופה. מעטים מבחינים בין הקומוניזם שהונהג בכפייה ,אלימות ודיכוי, לבין רעיונות כלכליים מתקדמים עליהם כותב מרקס ב"קפיטל " וחבל.

כדי שגל המחאה בעולם המערבי, כנגד יוקר המחייה, כנגד הגידול בפערים הכלכליים והחברתיים (זה מה שמציק גם לנו הישראלים, למרות מצב המאקרו המעולה), לא ייהפך ל"אביב הערבי", היינו למרחץ דמים ומהפכות אלימות, יש לחזק אלמנטים סוציאל דמוקרטיים בשיטה הכלכלית המערבית והשאיפה לצדק חברתי מאחדת היום מליונים ברחבי העולם, גם בכלכלות קפיטליסטיות מובהקות. אלא שהתהליך הזה חייב להתבצע בהסכמה רחבה, ממש בקונצנזוס חברתי רחב ,באמצעות מנגנוני ה"שולחן העגול" שהפכו למאוד פופולריים במחוזותנו וכחלק ממאמץ לאמץ אמנה חברתית כלכלית חדשה בינינו, המבוססת על ערבות הדדית אמיתית. הכלכלה תמיד שיקפה את היחסים בין בני האדם. אם נתחיל להתייחס אחד אל השני באכפתיות, דאגה הדדית, ממש כמו אל בן משפחה, הכלכלה תשנה את פניה מהר מאוד.

ממליץ על תרגיל קטן: שכל אחד יחשוב על 3 דברים שמציקים לו במיוחד בכלכלה ובמשק בשיטה הנוכחית ואז יחשוב אם הם היו ממשיכים להתקיים לו כולנו היינו בערבות הדדית בינינו? המשך יבוא...

קישור למאמר המקורי