ידיעות ומחקרים

בואו נהיה חברה אטרקטיבית – הפעם לטובה

כתבה שפורסמה בגלובס ציינה כבר בכותרת: נשים נמשכות יותר לגברים אלטרואיסטים, בגוף הכתבה מצאנו כמה ממצאים מעניינים

החוקרת וונדי אירדייל מאוניברסיטת קנט באנגליה מצאה כי גברים (הטרוסקסואלים) אכן נדיבים יותר בנוכחות אישה מאשר בנוכחות גבר או כשהם לבד. נראה כי גברים מודעים לכך שאלטרואיזם מושך נשים.

האלטרואיזם נמצא גם כתכונה שתורמת להישרדות המין האנושי בכלל ומכאן חוקרים שונים גילו עניין בחקירתה: חוקרים מאוניברסיטת ציריך טוענים כי אנשים טובים יותר הם בעלי מוח גדול יותר.

באופן פרטני, יש להם יותר חומר אפור באזור האחראי על אמפתיה.

פרופ' ארנסט פהר מעריך כי החלק הזה של המוח, שמפותח יותר אצל האלטרואיסטים, מאפשר להם לדמיין בהצלחה רבה יותר מה המשמעות להיות בנעליו של אדם אחר. היכולת האמפתית המשופרת הזו, מקטינה בעיני האדם את ההבדל בין רווחתו שלו לבין רווחת האחר; הוא נהנה יותר מרווחתו של האחר וגם סובל יותר בסבלו, ולכן ייטה יותר לתרום לו.

ההבדל מצוי לא רק באנטומיה של המוח, אלא גם בפעילותו, ואכן התגלו הבדלים מעניינים. כאשר המחיר של להיות נדיב היה נמוך יחסית (כלומר כשהחוקרים ביקשו, למשל, תרומה של כמה עשרות דולרים), חלה פעילות רבה באזור האמפתיה אצל האנשים שאינם אלטרואיסטים. כאשר המחיר של להיות נדיב היה גבוה יותר (כמה מאות דולרים), השתולל אזור האמפתיה אצל האנשים היותר אלטרואיסטים.

נראה כי כאשר אנשים מתחילים להתקרב לחסם האלטרואיזם שלהם, מתחולל מעין מאבק פנימי, שבמסגרתו הם מדמיינים תרחישים שונים - לגבי עצמם ולגבי אחרים - כדי לקבל את ההחלטה המיטבית. אזור האמפתיה נכנס לפעולה, ומנסה לגבור על האגוצנטריות הטבעית שלנו.

אצל אנשים קצת פחות אלטרואיסטים, המאבק מתחולל בדרגים הנמוכים של הנתינה, אבל כשנדרשת נתינה גדולה יותר - למעשה כבר אין מאבק.

אצל האלטרואיסטים – להיפך. מעט נתינה היא עניין מובן מאליו שאינו דורש מאבק פנימי, אבל נתינה גדולה יותר - כן מעוררת דרמה פנימית. לדברי פרופ' פהר, אין להניח מממצאים אלה כי אלטרואיזם הוא תכונה ביולוגית באופן מוחלט. לדבריו, ניתן לפתח חלקים שונים במוח האדם גם באמצעות אימון התנהגותי ונורמות חברתיות.

נדיבות עוזרת לילדים לרכוש יותר חברים

מחקרים נוספים מראים שבניגוד למה שחשבנו תכונת האלטרואיזם מופיעה כבר בגיל צעיר אצל ילדים בני 15 חודשים, אגב, אם אתם תוהים האם ללמד את ילדיכם להיות נדיבים - נראה כי התשובה היא כן. בניסוי שנערך בבי"ס יסודי בקנדה, התבקשו חלק מן התלמידים להתנהג מעת לעת בנחמדות כלפי מישהו, ואילו קבוצת ביקורת של ילדים התבקשה לעשות דברים מהנים. שתי הקבוצות דיווחו על רמות שמחה גבוהות יותר בסוף הניסוי, אבל רק אצל הקבוצה שעודדה לנחמדות, ניכרה עלייה במספר החברים בבי"ס ובתחושת החיבור למקום.

בהמשך הכתבה מועלות דילמות לגבי מהו בכלל מוסר, ומוזכרים הניסויים של פיליפ זימברדו ומילגרם שהראו בזמנו עד כמה בני אדם יכולים להיות צייתנים ואכזריים במסגרת "תפקיד" הניתן להם.
ואכן אנו נתקלים במסגרת חיינו בדילמות שונות, הן אישיות והן חברתיות, ועלינו למצוא את הדרך הנכונה והמיטיבה לכולם בפיתרון הבעיה שעולה.

אנחנו מציעים להרים את הכפפה של פרופ' פהר שזיהה שניתן לפתח חלקים שונים במוח האדם גם באמצעות אימון התנהגותי ונורמות חברתיות ולשנות ביחד את פני החברה, לטובה.

האמצעי לכך הוא בחינוך עצמנו וביצירת סביבה חברתית שתקדם ותעלה על נס אופני ביטוי שונים של התנהגות אלטרואיסטית, כך שדוגמאות אלו ישפיעו עלינו ולאט לאט יהפכו מנחלתם של פרטים בודדים, לנחלת הכלל כולו.

במצב כזה, כל באי העולם ירגישו חיים של הדדיות, ביטחון, פריחה ושגשוג בכל תחומי החיים, הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל.

קישור למאמר המקורי