אירועים

מפגשים בחצר האחורית - מה מתחרז עם השם "לינה"?

הימים האחרונים אינם ימים קלים עבורנו. שלושה נערים שנחטפו על ידי טרוריסטים, וכולנו מרותקים לחדשות ומקווים לבשורות טובות. (בינינו) לא ממש התחשק לי לצאת ולהמשיך בשגרת חיי. אולי זו רק אני, אבל הסתובבתי כמה ימים עם תחושת בטן מעיקה של ייסורי מצפון ואשמה על כך שאני חיה את חיי הנוחים, בידיעה שבאיזה נקודת ציון ישנם שלושה נערים שסכנת חיים נשקפת לחייהם. באותה נשימה, החיים כמו "בחיים" ממשיכים. וגם השבת נפגשנו כולנו בביתה של מינה

• מאת: שרון פיי

הפעם חשבנו לעסוק במושג "אושר", ודאי תסכימו איתי שהנושא לא פשוט ומורכב.

ובכדי לחמם את האווירה פתחנו במשחק מוסיקלי משעשע בליווי כלי נגינה . לאחר מכן הקשבנו לקטע מתוך תוכנית הטלויזיה "חיים חדשים" ואת הדיון במעגל הקדשנו לשאלה: מה זה אושר? והאם ניתן להשיג אותו?

מחמם את הלב להתבונן מהצד ולראות כיצד ממפגש למפגש אנשים לומדים להקשיב זה לזה, ויתרה מכך לראות את רמת העניין בתוכן, ובאתגר הלא פשוט שהצבנו עבור אותם גמלאים, לעלות מעל לסוגיות קופת החולים, הנכדים, הרנטה מגרמניה "ומה בישלת היום?", ולעסוק במהו אושר, ואיך הקשרים ביננו יכולים לבנות בנו את ההרגשה הזו?

אם נתחיל לחשוף את סיפורו האישי של כל אחד מהנוכחים יתברר לכולנו בוודאות שכל אחד מגיע, איך אומרים, "עם החבילה שלו". ומעל לכל הצרות אנשים מתחילים להבין שישנה סיבתיות לכל התרחישים בחיים, ומתחילים לחוש הקלה ובטחון כשהם יושבים ומתחברים לאחרים. נידמה, שמתגבר בהם הצורך לשוב להיפגש ולהרגיש את כוח התמיכה הקבוצתית, שללא ספק משמש כגלגל הצלה לכל מי שחש בשחיקת החיים ובבדידות.

את הדיון חתמנו בחלוקת פתקים שכל אחד שלף מסלסלה ורדרדה, והקריא בקול רם לקבוצה. מינה הציעה שנתקשר לאמא שלי (שלא חשה בטוב ונבצר ממנה להגיע למפגש אתמול לאכזבת כולם) ונשמע מה לה יש להגיד על אושר.

"בשבילי אושר זה לראות את כל המשפחה הילדים והנכדים מסודרים, בריאים ושמחים.." - אמרה אימי בקול רועד. (אני מכירה את "הסחורה שלי" זה היה לי ברור שהיא כך תאמר) ראיתי את שאר הראשים מהנענים בהסכמה. והאמת, איזה אמא יהודיה לא הייתה מסכימה עם האמירה הזו?!

אפרופו אמא שלי, אני רוצה להתייחס דווקא לשתי חברותיה אסתריקה (כבר יצא לכם להכיר, נכון?) ולינה. יש משהו בדור הזה שלהם, שכמעט ולא קיים בדור שלי (ילידת 68 למי שתהה). יש אהבה ודאגה כנה ביניהן, נאמנות כזו, שללא ספק מעוררת קנאה.

אמא שלי הזהירה אותי לא לצאת בהכרזות על כך שלא תגיע למפגש, כי אז השתיים תבטלנה את הגעתן, והיא צדקה הן אישרו את החשש שלה בהמשך. הן לא הפסיקו להדגיש את חסרונה ולהזכיר אותה במלא הקשרים במהלך הערב.

בהמשך הכנו הפתעה נחמדה ללינה לכבוד יום הולדתה. היא לגמרי הופתעה כשמינה הנחיתה על ראשה כובע ליצני, ואני יצאתי מהמטבח עם עוגת קרם (שאסתריקה הכינה כמובן) ועליה זיקוק חגיגי. שרנו לה ועיניה נצצו! חיברנו לה מילים המתחרזות בשמה: "לינה" ובעיניה כבר החלו להופיע דמעות נרגשות. "לינה חברה של מינה, ואוהבת קלמנטינה היא כל כך מקסי-מינה ויש לה אישיות של בינה!"

תה חם נמזג לכוסות העוגות הוגשו בצלחות, וברוגע התיישבנו במעגל והקשבנו לדבריו של משה ירושלמי חבר יקר שחתם את הערב בשיחה על אהבה!! מושג לא פשוט בפני עצמו (תסכימו איתי) אבל חומר למחשבה לקחת אותו איתנו הביתה וללב.

רוצים להזמין ארוע לסביבת המגורים שלכם ? צרו עמנו קשר באתר "תנועת הערבות", ונשמח להפוך את הארוע שלכם, לארוע שכולו חיבור ואהבה!