אירועים
מפגשים בחצר האחורית – מפגש שני
בשבת האחרונה בשעה 17:30 נאספנו למפגש גמלאים נוסף בביתה הפתוח של מינה פישצנג. הלבבות בערו, והחום נכנס בנועם מלב אל לב
הפעם הלחץ היה כפול ומכופל כי ידענו שיגיעו אנשים נוספים חדשים ולא היינו בטוחות אם כמות הפאלפלים שקנינו לכבוד המאורע תספיק לכולם. " אם לא יהיה מספיק אז נגיש נקניקיות ...ויש גם מספיק פיתות, חמוצים ו..." מינה הרגיעה את העניינים בחיוך. לבסוף הסכמנו שבטוח יהיה בסדר, והרי הכיבוד זה לא העיקר.
הודות לסמי, בעלה של מינה, כמה גזעי עץ עבים המתינו להבערתם בחבית חתוכה. הכל היה ערוך ומסודר. מינה מהירה לפתוח לרווחה את דלת ביתה ואני לרגע מצאתי את עצמי תוהה, האם אנחנו בבית מגורים או פשוט באיזה מתנ"ס פתוח לקהל הרחב? אני מניחה, שהתשובה היא איפשהו באמצע, אם תכירו את מינה אז תבינו בעצמכם.
כשאני מתבוננת בה מהצד, אני לא מפסיקה להתפעל מהאנרגיה של האישה הזו, מהיכולת האינסופית שלה להתרוצץ ממקום למקום. מכך שהיא מסוגלת לחייך ולהקשיב לכל אחד, היא אינה מאבדת את סבלנותה (כמוני) ונותנת הרגשה לאדם שמולה, שהוא הכי חשוב בעיניה.
הגיעה השעה ואנשים החלו להגיע, כולל כל חבורת "הלדינו" המזוהה עם אמא שלי. הפעם הם הביאו עמם עוגת קצף וקצפת (הידועה משנות ה 70) שאסתריקה הכינה ב 4 בבוקר לכבוד יום הולדתה של אימי.
את הערב פתחנו בשירה בציבור שאותה לוותה לאה אולשר האקורדיוניסטית, בהמשך הייתה הרצאה בנושא "עידוד היוזמה בחברה הישראלית", מטעם תנועת הערבות.
במחצית השנייה של הערב, מינה שלפה זר והניחה על ראשה של אימי המופתעת (סיפרתי כבר שמינה גננת, נכון?) כולם פצחו בשירה ואיחולים לבביים. העוגה של אסתריקה יצאה מהמטבח מקושטת נרות דלוקים. סמי, הבין את הסימן ודאג להדליק את המדורה. תפוחי אדמה נזרקו לתוכה והחגיגה בעיצומה.
ברגע מסוים, הרגשתי שמשהו חסר בכל זאת, כשהתבוננתי מהצד בכמה מן הנשים דוברות ספרדית, שנידמה היה שהן עומדות לעזוב, ו"רגע איפה הגברים? " נבהלתי. הפנתי מבטי הצידה וגיליתי שהם יצאו לעשן או לעזור במטבח. הפיזור הזה לא התאים לרוח המפגש, והרגשתי חובה לפעול ולגבש אותם דווקא מאחר והם הגיעו משלל גווני רקע ומנטאליות.
"מינה, יאללה... בואי נארגן משחק!!" - זירזתי אותה.
וזה בדיוק מה שהיינו צריכים. ישבנו במעגל ושחיקנו את "משחק המחמאות", וכך כל אחד בתורו היה צריך להגיד איזה מילה טובה לזה שיושב לצידו, אפילו אם הוא ניפגש איתו לראשונה. ולא תאמינו, לפתע החלו לעלות חיוכים על פני כולם. חום נעים התפשט ביננו, אסתריקה קצרה תשבחות על העוגה, שתי שכנות שלא הכירו לפני המפגש גילו הרבה מן המשותף וסכמו שיפגשו שוב מעתה והלאה. מינה ואני משבחות את הרגע רק בהחלפת מבטים בינינו. ושוב מופתעות איזו עוצמה יש לחיבור חיובי בין אנשים.
רוצים להזמין ארוע לסביבת המגורים שלכם? צרו עמנו קשר באתר "תנועת הערבות", ונשמח להפוך את הארוע שלכם, לארוע שכולו חיבור ואהבה!
