מאמרים וטורים

המשפחה שלנו – לאן היא נעלמה?

השינויים שאנו עוברים היום, הם בתדירות כזו שאי אפשר להשוות זוג של היום לזוגיות מלפני 100 או 50 שנה. בעבר, אנשים היו קשורים זה לזה בצורה הרבה יותר פשוטה. בחור ובחורה התחתנו והקימו משפחה עם אלו שנמצאו איתם בכפר או בישוב בו גרו. אני זוכרת שבקיבוץ בו אני מתגוררת, הרבה חתונות התקיימו בין משפחות בתוך המשק, או מישובים סמוכים, ולא פעם נישאו אפילו בני אותה כיתה

• מאת: מדור נשים ערבות

בזמנים עברו, המשפחות היו קרובות ולא פעם היו גם נישואין בין בני דודים. כולם ידעו מאיזו משפחה ומאיזה חינוך ותרבות מגיע בן או בת הזוג, כך שהפתעות לא ממש היו שם. אם נחשוב על כך, אפילו התפריט בחתונה היה אותו תפריט, וכי איזה רשימת מנות כבר הייתה יכולה להיות לפני 50 שנה ויותר? גם טרם עידן האינטרנט ותחבורה לא כל-כך משוכללת, גרמו להסתפק בהרבה פחות, כך שהאפשרות להגיע למשל בטיסה מחו"ל לשבוע חופש לרגל חתונה, כמעט ולא הייתה קיימת. הפשטות הפכה את הכל, מן הסתם - לזול, ענייני ולא מסובך.

גם לא הייתה השאלה: האם להתחתן או לא?

האם להקים משק בית ולהביא ילדים? הסיבה העיקרית לכך הייתה שאנשים היו תלויים זה בזה באופן שדרש מהם תמיכה הדדית. כלומר, האדם בגלל מחסור בזמן והיעדר כוחות, לא היה מסוגל לטפל בעצמו ולסדר את החיים שלו, הבית שלו, וכל מה שצריכים למחיה ללא עזרה מהסביבה. הכביסה נעשתה ביד, אוכל דרש השקעה, והסקה תבעה הכנה מרובה, וכך בכל דבר ודבר. זאת אומרת, בני האדם היו זקוקים זה לזה כדי לשרוד.

ולכן, מבלי להתחתן ולהקים משפחה בריאה, אדם לא ראה כיצד יתפקד בהווה ומה יהא עימו בעתיד. ובכלל, מה קורה אם יחלה? ומי ידאג לו בזקנתו? הרי ביטוח לאומי ופנסיה, עדיין לא היו בנמצא לכל אחד.

החברה בכללותה גם כן היתה מסודרת כך שהורים, ילדים, דור שני, שלישי וכן הלאה, היו חיים יחד, לפעמים אפילו באותו הבית. אפשר לראות זאת עד היום בכפרים ובמשפחות ערביות, שם לפעמים יש בבית אחד חמולה שלמה, ובית הקרקע הופך לבניין.

היום נראה לנו שהפכנו הרבה יותר עצמאיים מאז, מצד אחד זה נכון. אבל מצד שני, פשוט קשה לנו היום להבין עד כמה כולם היו תלויים זה בזה - הזקנים בצעירים, הצעירים בזקנים וכן הלאה. לכאורה, אנחנו היום לא צריכים פרטנר לחיים. נדמה לנו שאנחנו יכולים בקלות ובלי שום בעיות לטפל בעצמנו –עם הכסף שאני מרוויחה אני יכולה לגור בדירה משלי, לקנות לי אוכל, מכונת הכביסה תכבס את בגדיי, וכך אני חשה שבכל דבר לא חסר לי כלום.

כתוצאה מכך, אין לי תחושת תלות בזוגיות וגם הרצון לילדים לא בהכרח הופך לכוח מניע ליצירת חיים משותפים.

אם נביט על הצורה שבה החיים שלנו מסודרים, ניווכח שכמעט ולא נותר להורים זמן לטפל ולהקדיש לילדיהם. אנחנו לא עובדים יחד במשק הבית, והילדים שפעם שהו מרבית משעות היום עם הוריהם, למדו וסייעו גם בעבודות הבית וסביבותיו, למשל – טיפול בתרנגולות ובפרות, בגינת ירק וכמה עצי פרי היום, פוגשים את הוריהם רק בשעות הערב, לאחר ששהו כל היום במסגרות. וגם אז המפגש הוא ענייני וקצר – מקלחת ארוחת ערב ולישון. כל מושג המשפחה אשר חייבת להכין את הדור הצעיר לחיי משפחה שמתנהלת ביחד, מתרחק והולך. הילדים גדלים וניזונים ממידע וחינוך שגורם להם לחשוב שהם לא זקוקים להורים מגיל צעיר, ולפעמים כבר בגילאי 11-12 הם חושבים שבאפשרותם לצאת מהשגחת המבוגרים.

אין להתפלא על כך, כיוון שהחוקים ודעת הקהל בימינו הם כאלה, שאם לאדם יש עבודה, הובי, וגם רצון להתקדם בחיים, זה הופך לעיקר בשבילו. בנוסף, ישנם הרבה פיתויים מסביב, שגורמים לאדם לטעות ולחשוב שהמשפחה "מפריעה" לו למלא את עצמו בהם.

התוצאה היא,, שאנחנו רואים שאנשים מחליפים ובונים כמה משפחות במשך החיים שלהם. ומחקרים מראים שהאדם המודרני מחזיק במסגרת משפחתית כ- 10-15 שנה בממוצע. שהרי, אם אין בינינו הרבה מן המשותף וכל אחד לנפשו, נדמה לנו שלא נורא "לחצות" משפחה לשניים וכל אחד יסתדר.

הלב תמיד ירצה בית חם

כפי שניתן לראות התנאים הם תנאים לגמרי לא כמו שהיו קודם, מצד אחד. אבל מהצד השני, בתוך תוכו של האדם, מושג המשפחה וזוגיות הם בכל זאת מאוד מיוחדים, מבוקשים ורצויים.

כלומר גם אנשים שחושבים ורוצים משפחה, למעשה אין להם לזה לא חינוך, ולא דוגמא, או מודל ודמות נכונים. איש לא מלמד מה זו משפחה במוסדות החינוך ובבתי הספר. במקום זה אנחנו סופגים מכל הסדרות הפופולאריות ותכניות הבידור בטלוויזיה, דווקא את אותו היחס שכאילו מזלזל בזה. כל אחד רוצה להראות כמה הוא "גיבור" או "קול" בכך שמפגין את אי האכפתיות שלו כלפי כל מי שאינו הוא, לרבות בני משפחתו.

מכאן עולה מסקנה, שכולנו מחויבים היום להתחיל לשאול עצמנו את השאלה החשובה: מה זה להיות משפחה? ומה כן יוביל לבניית משפחה טובה ונכונה שמתוכה יגדל האדם בביטחון?