מאמרים וטורים

אמא בחלל

ידיעה שפורסמה בוואינט גרמה לתחושת הפיצול הנשי שלי לצוף ולעלות שוב לפני השטח:
מחצית מהאסטרונאוטים החדשים שבחרה סוכנות החלל האמריקנית הן נשים. יותר מ-6,000 איש התמודדו על שמונה מקומות בלבד וראשי נאס"א מבהירים בתוקף: השיקול בבחירת דור האסטרונאוטים החדש הוא מקצועי בלבד ואינו קשור למגדר

• מאת: שלי פרץ

כן בהחלט נשמע מרגש לטוס לחלל. מה גם שבבזוקה הבטיחו לי מאז ילדותי, שעד גיל 21 אגיע לירח. והנה עברתי מעט את הגיל המיוחל ואני לא רואה כרטיס טיסה לירח באופק. המקסימום שעם יוקר המחייה אני יכולה להרשות לעצמי זה כרטיס לאילת באמצע השבוע בחודשי החורף הקרים.

אכן, התעוררה בי קנאה קטנה, מעורבת בגאווה נשית.

תהיתי מה הוביל לשינוי הזה שיותר ויותר נשים מקבלות אישור כניסה לירח או להיות מככבות בתפקידים בכירים ונוצצים יותר ויותר. ספקתי את קושיותיי בתשובה שכנראה זה כפי שמחקרים מוכיחים היום, שזה כנראה בגלל התכונות המולדות שלהן, שתואמות באופן מפליא את הזמנים המודרניים, הגלובאליים, שבהם כולנו הופכים ליותר "עגולים" ויותר מקושרים. 

מה שאומר בעצם, שאם את אישה סביר להניח שיש לך נטייה טבעית ליותר אפמטיה, הבנת הזולת, יכולת להיכנס לנעליים שלו, וכמו כן את פתוחה יותר לעבודה בשיתוף, ולא בצורת הפירמידה שבראשה עומד אחד שמכריע את כל ההחלטות, מבלי להתחשב בדעתם של יתר חברי הצוות או העובדים הכפופים לו. 

נשים, כך אומרים, יותר עושות שימוש בחוכמת ההמון, ופחות מתמסרות לחוכמתו של האדם הבודד, פחות נכנסות למלחמת ראש בראש, ויותר פותרות קונפליקטים בחשיבה משותפת. יפה. מעורר התפעלות, חשבתי לעצמי. מגיע לנו לצעוד בין כוכבים!

יחד עם זאת (פיצול נשי, כבר אמרתי) לא יכולתי שלא לחשוב, נניח שלאישה כמוני – שבטח אם הייתה רוצה היתה יכולה להגיע לירח... היו מציעים טיסה לכמה חודשים בחלל, ונוסיף לזה את כל ההתאמות, המבחנים, ההכשרות, הגיבושים שעליה לעבור. זה ודאי היה דורש ממני זמן רב. אז רגע, סליחה, אבל מי היה מגדל את ילדי באותם ימים? בטח תאמרו, אבא, סבתא, סבא, מטפלות... מה הבעיה? הרי אנחנו אנשים מודרניים מפותחים!

מצטערת אם אשמע לכם קטנת רוח, אבל תשובתי היא: לא. לא רוצה לטוס לירח ולהשאיר את ילדיי ללא נוכחות מתמדת של אימא בסביבה. גם כשמשהו נראה מפתה ומרגש, בתור אמא לא אוכל להימנע מהשאלה – מה יעשה לילדיי טוב? אמא מוצלחת שמרחפת בחלל או אמא אוהבת שמחכה להם בבית אחרי הגן, עם ארוחה חמה ושלל תוכניות מדליקות לבילוי של אחר הצהריים, כמו ים חברים.

הבחירה שלי בהחלט לפתח את עצמי ואת כישורי, אבל בשום פנים ואופן לא על חשבון ההתפתחות הרגשית, ביטחונם העצמי, והרגשת החום והמשפחה שילדים כל כך צריכים. כי אמא בעיני, זה יותר מ"עקרת בית" טובה. אמא זה הכוח החשוב והמיוחד שמגדל ומחנך, מכוון ואוהב, מסדר ופותח את כל היכולות, וצינורות השמחה והאהבה שילדים צריכים.

אז בסופו של כל פיצול, אצלי לפחות, כנראה שכל הנחלים לא זורמים לחלל, אלא זורמים למילוי התפקיד הראשי שלי בחיים: להיות אמא, ולהיות כאן בשבילם.