מאמרים וטורים

כך תכיני את גופך לקיץ

הכיני את כפות רגליך לקיץ, ישבן מושלם לקיץ כבר יש לך? הכיני את בטנך, ומה עם הזרועות, אל תגידי שאת מתכוונת כך להלך עם גופיות. או בקיצור, עשי לעצמך אובראול לקראת הקיץ, כי הקיץ הולך לחשוף אותך לעיני כל, אז אל נא תתעללי בכולנו עם עודפי השומן וסדקי היובש שצברת במערת החורף ותעדכני את המדף בבקשה

• מאת: מיה גרינברג

אני מחשיבה עצמי אישה בעלת בחירה חופשית ממוצעת, ולכן אני קצת מופתעת איך תוך שאני מתעדכנת בדברים חשובים באתרי החדשות, וכמובן לא בפרסומות או בזוטות אופנתיות-בידוריות, תמיד צץ וקופץ לי הבאנר או הכותרת הזו לגבי הכנת הגוף לעונה החמה.

בהתחלה בזוית העין, ואז אני כבר ממש פותחת את הכתבה שמבררת יחד איתי, את הפער בין המצוי לרצוי, באיך שאני נראית לקראת העונה הקרובה. וכעת המחשבה: "איך אראה בפעם וחצי שאלבש בגד ים בקיץ הקרוב?" היא המחשבה היחידה שטורדת את מוחי. בודקת עם כף ידי את הצמיג ואומדת את גודל היגיעה שעלי להשקיע בלהורידו. אין מנוס ואין מצב, הצמיג לא הולך להשאר. לא עלי.

אני בקניון, חולפת על פני מאות חנויות בגדים עם חלונות ראווה מהממים. ובפנים החנויות גדושות גרדרובות חדשות, עדכניות בצבע, בדים וסגנון שאני חייבת אבל חייבת שיהיו לי בארון (אחרי שאוריד כמובן את הצמיג לאבדון). ואז שנייה לפני שאני חוטפת חצאית טוטלי הורסת (שאני באמת חייבת), מכה בי ההכרה שאני מהופנטת. ואז אני קולטת שסביבי המון נשי זהה, ישמרני האל, אני חלק מעדר הוזה. אבל המוסיקה הקצבית בחנות מערפלת את מצפוני, ואני קונה אותה, את הטוטלי הורסת שלי.

אחר הצהריים אני עולה על ההליכון. אתחיל לאט בקצב שלי, אבל רואה שגם אחרי שבוע הקצב לא משתנה. משכנעת את עצמי שהג'ינס יותר רחב עלי עכשיו, למרות שאף אחד לא רואה. מכל הזויות אני מסתכלת על גופי במראה, ומדגמנת את בגד הים החדש. אני נראית יותר טוב, למרות שאין שינוי במשקל, אבל אני מרגישה יותר ארוכה. זאת שמציצה עלי מהשער של המגזין מעודדת אותי לא לוותר. אבל כשבעלי לא שם לב, זהו, אני נשברת, לעולם לעולם לא אהיה מושלמת.

אבל אז הוא אומר לי (בדרכו ההגיונית) להפסיק להגזים, ואני מתעוררת כמו מחלום, או יותר נכון מסיוט, וקולטת שנפלתי קורבן למסע נרחב ומטורף של שטיפת מוח גלובלית נשית. לכל מקום שלא אביט, באתרי החדשות, בשלטי החוצות, בעיתונים, בפרסומות, יש גזרה אחת דקיקה, נוצצת ופלקטית, היא הרי דו מימדית! אבל כשמורידים את העיניים ומסתכלים על העוברות ושבות, הן אחרות. הן יותר עבות, יותר נמוכות, יותר מגוונות, יותר מעניינות, יותר יפות, בחיי.

השלמתי, אני לא דוגמנית, אך גם לא מוזנחת, והארון שלי מלא בבגדים ואין מקום למחט, ואני בטוחה שרובנו כאלה. אבל כל מה שאני רואה במגזינים או בפרסומות, או בעצם בכל מה שמציגים לי במה שקוראים לו "מדיה" - מעוות את המציאות. נקודה למחשבה. ואני לא רוצה שזה ישפיע עלי, נקודה.

אז לסיומת, רצוי מאוד לעשות משהו עם כל ענייני הפרסומת. קל לראות שמאחורי כל פרסומת עומד מישהו שרוצה שארגיש פחות טוב עם עצמי כדי שאקנה משהו. כלומר, זהו ניצול נטו, איש לא באמת דואג לנו. האם אנחנו מודעים להשפעה הגדולה וההרסנית של כל הפיתויים האלה על חיינו? האם המפרסמים מבינים את גודל האחריות שלהם? האם נעשית איזושהי בקרה ערכית עליהם?

לא מזמן קראתי שכל מה שאני בוחרת לעשות או לקנות, ואפילו לחשוב ולקדם בחיי נגרם כתוצאה מקצת גנים וכל השאר מהשפעה של הסביבה עלי, בעיקר אנשים קרובים ותקשורת. לרוב ההשפעות האלה גורמות לנו להרגיש מתוסכלים, להסוות את עצמנו, להיות תחרותיים, לבזבז יותר, לריב עם בן/בת הזוג, ואף להיות חסרי סבלנות לילדינו. לא בכוונה, במקום הילדים, המירוץ אחר ההון שיקנה לנו מה שאנחנו צריכים והמראה החיצוני הפכו למרכז חיינו המשותפים.

אז אם ההשפעה של הסביבה כל כך מוחלטת, אז המסקנה היחידה המתבקשת, אני צריכה סביבה עם השפעות חיוביות וערכיות יותר. חוקרים ב"ברקלי" גילו, שאם אנשים חשים סיפוק במערכות יחסים ובסביבה החברתית המגוונת שלהם אז הם חווים איכות חיים גבוהה יותר. וזה ממש ניתן למדידה, יותר שמחה, בריאים יותר, הסקס משתפר כי הם חשים יותר טוב עם עצמם, משפחות מאושרות יותר, מגשימים את עצמם, פותחים עסקים שעוזרים להעסיק עוד עובדים. אפילו הרווחים והמשכורות יותר גבוהות כשמערכות היחסים טובות.

אז אני רוצה סביבה שתזכיר לי ותלמד אותי איך ליצור ולשפר את מערכות היחסים שלי כל הזמן, ואז בהכרח גם החיטובים שלי אם עדיין יטרידו אותי יושגו במהירות ובקלות. מה שבטוח שאתרכז במה שבאמת חשוב בחיים, רק בחיטוב היחסים.