מאמרים וטורים

שביל החלב

לקראת שבועות יוצאים שלל מוצרי החלב וסימפוניית הגבינות הרכות, קשות, קרמיות, העבשות. רגע לפני שאני אצה לסופר בריצת ההמון (כי לעדר יש כוח עצום), והאוויר אפוף מחשבות על פשטידות, מתבלים, מיני פסטות והמלצת השף עוגת גבינה מדהימה. עצרתי לחשוב על הפרה שממנה כל "שביל החלב" מתחיל

• מאת: פזית נתנאל יהוד

 נולדתי בקיבוץ. זה אומר שריח זבל הפרות לא זר לי, וביקורים ברפת היו עניין שבשגרה, בהם התבוננתי בפרות בערבוביה של חמלה וחידה, על כך שחייהן נסובו על העלאת גרה ללא לאות, צעידה למכון החליבה וחוזר חלילה. אך בזמנו, זה לא גרם לי לחשוב שיש לי מה ללמוד מפרה.

בשנים האחרונות, שמחתי לגלות שחלק מהפרות חזרו לאחו. והתמונה הפסטורלית של פרות רועות, כשבאביב מרקדים סביבן עגלים מתוקים, החזיר לנוף את המראה הטבעי שכמעט ואבד לו.

פרות או לא להיות

יום אחד, חם והביל במיוחד, בעודי נוסעת, אני רואה לפני עדר פרות מצטופף יחדיו תחת צלו המועט של עץ דומים. ולמרות שהשמש ממעל קפחה, כולן עמדו בשקט, לועסות כתמיד. לא היו צעקות, גם לא דחיפות. לא שמעתי אף געיה רועמת, וגם לא 'מו' מתחשבן של "למה את לוקחת הרבה צל?!". אפשר לומר שהן נראו בלשון בהמית פשוטה – 'מבסוטות לאללה'.

כדי לתת מבט יותר מחולף, עצרתי, ולעומתי עומדת פרה שממש מעט צל נשאר לה, וחשבתי מי משתינו בעצם מאושרת?! אני שמבעד לזגוגית מתאווררת לבדה במזגן, וממהרת, כי אני תמיד ממהרת, ולא מספיקה ונעשית לחוצה, ואז גם עונה לא יפה, ומתחשבנת כדי להיות תמיד צודקת וכבר נמאס לי, כי זה לא מוביל לשיפור המצב לחשוב בעצמי על עצמי!! והאם ייתכן, שהפרה הזאת שמביטה בי בעניים גדולות וברוגע, יודעת מטבעה, משהו שכדאי גם לי לדעת?

שיעור בטבע

ואז נזכרתי שהמורה האלמותי לטבע, הסביר לנו כיצד עדר פרות, להקת ציפורים או נחיל דבורים, מתקיימים במערכת שהיא אינטגרלית: שהכל בה קשור, מחובר ועובד בצורה הדדית, כך שכל פרט בה דואג לכולם, אין גדול ואין קטן - כולם שווים. גם דבר אינו נעשה בלחץ בחברה הזו, מפני שאף אחד לא נלחם או מתחרה באחר.

וכך הבנתי בלב כבד, שכל זה שונה מאתנו, חברת בני האדם. אנחנ שחיים במרוץ להשיג את כולם ובמחשבה מסולפת, שאת האושר אפשר להשיג ללא קשר לאחרים, בעוד שהמציאות והטבע מראים לנו בדיוק להיפך: אושר הוא ביחד – כשמתקשרים נכון ובצורה הדדית.

ב"שביל החלב" האנושי לא צריך לטוס לכוכבים, אלא למצוא את המקום הנכון ביום יום הרגיל, שבו אני חושבת למען האחר, כך שבמקום להילחם על המילקי, פשוט לוותר. גם ככה יש מספיק לכולם. או לעמוד בתור בסבלנות ולחייך לקופאית, ואז היא מחזירה באדיבות, שכדאי לי לנסות גבינה ממש טעימה (בדיוק זאת ששכחתי למתבל).

ובחג שבועות, כשמעלים את ביכורי החלב, ושרים - "ארץ זבת חלב ודבש", אולי כדאי שלשיר ולמשפט היפה והחגיגי, יהיה גם טעם אמיתי וטוב של הרמוניה ואחדות בינינו.