מאמרים וטורים

דברים שרואים משם, לא רואים מכאן

מיה גרינברג חיה בעמק הסיליקון ושומעת על מריבות שכנים בתל אביב. "כשאנשים נעשים מרירים, לא אכפת להם אם הם מפריעים לאחרים, וכשזו האוירה הכללית זה מדבק"

אמש היתה לי שיחה קצרה עם בן זוגי, כזו כשנפגשים בשקט בלילה, אחרי שהבת כבר ישנה, אחרי שהיה לו קצת זמן לעצמו אחרי העבודה, אחרי שגם לי. התחלנו לדבר על היום שחלף על כל אחד, רשמים.. סיפרתי לו על השיחה עם חברתי.

ריב שכנים טרי מתרחש בבניין התל-אביבי שבו היא חיה עם בן זוגה. סיפרה שהתפוצץ צינור לשכנים למעלה, ותוצאות הנזילה ניכרו אצלם בדירה למטה. השכנים התנהגו כלפיהם בגסות, לא שיתפו פעולה, ואחרי הכל היא מצאה שאריות של סיגריות בבוקר ובערב על מפתן ביתה. החשדות מי אחראי לחוליגניות גרמו לה ולבן זוגה להחזיר מנה אחת אפיים. ככה בשביל לא לצאת פראיירים...

חשבתי שבעלי יתפוס צד, אבל במקום הוא אמר, "כשאנשים נעשים מרירים, לא אכפת להם אם הם מפריעים לאחרים, וכשזו האוירה הכללית זה מדבק. אני מבין את זה רק עכשיו כשאנחנו לא גרים בארץ ופה הסביבה אחרת, וזה משפיע עלי, קודם פשוט לא הכרתי משהו אחר".

עכשיו, ברור לי שיקפצו כמה טוקבקים שיאמרו: אל תבואי ללמד אותנו ממרום ארה"ב של אמריקה. אבל אני לא באה להתנשא, אני רק באה המחיש דוגמא חיה שיכול להיות גם אחרת. ואתאמינו לי שגם אני הייתי מופתעת. אני גרה בקומלפקס אי שם בסיליקון ואלי, רוב השכנים שלי הודים, קוריאנים, סינים ודומיהם (אני לא מבדילה) ומורגשת ההשתדלות הרבה לנהל שכנות טובה ומתחשבת במקום שבקלות יכול היה להפוך לבלגאן של רעש ולכלוך.

יש ממש הרגשה שאנשים מבינים שאם אני פוגע, או לא מתחשב באחרים זה יחזור אלי, זה יפגע באיכות החיים ולא כדאי לי. להפך, אם אני אשקיע ואשתדל, זה דווקא יכול להיות יותר טוב מלהשקיע בפיס. כי כשמשקיעים במשהו נקשרים אליו, הוא הופך להיות חשוב ויקר ואף אהוב, ונעים לחיות ככה, קצת כמו משפחה.  

חברתי עוברת סרט של 72 שעות מיותר לחלוטין עם תחושות מגעילות של דחייה ושנאה, וסביר להניח שגם השכנים דשים בראשם מחשבות שגורמות להם להרגיש רע, ולהתנהג בצורה לא נעימה. מה שבודאי כמו אפקט דומינו משפיע על יתר הקרובים אליהם, על עבודתם, ועל האוירה הכללית בחייהם.

הם מושפעים מהסביבה והסביבה מושפעת מהם. והסביבה לא פראיירית, לא נעימה, גסה ומנוכרת. וכשאני נחשפת לסביבה כזו, אני הופכת להיות כזו, כמאמר "ברומא תנהג כרומאי". ולפעמים אנחנו באמת לא מכירים משהו אחר, וחבל, כי זה אפשרי. אפשר לחיות בישראל גם אחרת, בטוב, ביחד, בסולידריות, במשפחתיות. זה גם יותר משתלם בכל מובני החיים. ואני בטוחה שכל אחד יעדיף שהשכן שלו יתחשב בו כמו משפחה מאשר כמו אויב.

החופש לבחור לבנות לנו סביבה טובה

תמיד עולה בשיחות שלנו סביב ישראל, נושא החזרה לישראל שיקרה במוקדם או במאוחר. ברור לשנינו לאן אנחנו שייכים, אבל לפחות אנחנו יודעים עכשיו שאפשר גם ליצור סביבת חיים טובה בכל מקום אם רק משתדלים.

יש מציאות שבה אפשר לחוות שכנות טובה, מתחשבת, כזו שמרוב אדיבות אי אפשר שלא לרצות להיות אדיב ומתחשב גם. מציאות שבה הזהירות והאחריות בכבישים מכובדת על ידי התושבים, מציאות שבה מכבדים תקנות תברואתיות, מציאות שבה ילדים יכולים לשחק יפה אחד עם השני מבלי להעליב ולפגוע, מציאות שבה נותנים שירות עם חיוך וסבלנות, מציאות שבה הסביבה משפיעה עליך שמה שחשוב זה יחס מתחשב אחד בשני, ואת נדבקת בזה, כי זאת הסביבה. אפשר לעשות את זה אם רוצים בזה ואם הסביבה תומכת בזה. אפשר להחליט על זה עם התושבים, אפשר לפנות לעירייה לתמיכה עם שלטים, ואפשר לדבר אל לב האנשים, שככה יותר נעים לחיות.

ביום העצמאות אני מרגישה שהחירות האמיתית היא לבחור באיזו סביבה אנחנו רוצים לחיות, איזו סביבה אנחנו רוצים להחשף אליה,איזו מדינה אנחנו רוצים שתהיה לנו, אחרי שנלחמנו עליה עשרות שנים, ועוד קודם לכן. הבחירה בסביבה היא קודם כל ההחלטה איזה חיים אנחנו רוצים לחיות? עכשיו אנחנו יודעים איזה, ולא נוותר. כי אם סביבה משנה את האדם, כדאי לבחור אותה בקפידה. ואם זאת המולדת שלנו, אנחנו רוצים להשקיע בה.