מאמרים וטורים

למי אתם מתחפשים?

חוקי ההישרדות הנוקשים של עולם החי גרמו למינים רבים "להתחפש": פרחים, פרפרים, זברות, תמנונים - כולם משתמשים בהונאה ויזואלית כדי לא להיכחד. גם אנחנו בני האדם, כך מסתבר, חובשים מסכות כדי להצליח במשחק ההישרדות האנושי. האם עלינו להפסיק לשחק או פשוט לשדרג את המשחק? 

• מאת: לאה מנדלר, דוקטורנטית ליחסים בינלאומיים

בעלי חיים רבים משתמשים בהתחפשות כאמצעי להגנה מטורפים, להרתעה של מינים אחרים, לשמירה על הטריטוריה ואף לטובת משיכת המין השני. התופעה נובעת מהשאיפה הבסיסית להישרדות, שהיא המניע העיקרי של כל היצורים החיים בטבע. ה"התחפשות" של בעלי החיים והצמחים כרוכה לרוב בשינוי צבע, צורה, בהסוואה או בחיקוי.

הסוואה פירושה השתלבות בתנאי הסביבה ובמראה שלה. בעלי חיים בעלי יכולת הסוואה מסוגלים "להיעלם", להיבלע אל תוך הסביבה עד כדי כך שקשה מאוד להבחין בהם. כדי לעשות זאת, חלק מבעלי החיים משנים את צבעם באמצעות ביוכרומים, תאי פיגמנטים שצבעם משתנה בהתאם לכמות האור הנספגת. תאים אלו מחוברים גם למערכת העצבים, דבר המאפשר שינוי צבע כתגובה לגירוי או לסכנה. הסוואה יכולה להיות גם קבועה, כדוגמת שילוב צבעים (חברבורות, פסים, מרקם של עור) המאפשר לבעל החיים לנצל את תנאי השטח בסביבה ולהיטמע בה ללא מאמץ מיוחד. חרדון הוא דוגמה מצוינת לכך, במראה המחוספס וה"סלעי" שלו.

מינים אשר לא ניחנו בכושר ההסוואה מטבעם פונים לעתים ל"חקיינות" אשר יכולה להופיע במגוון של תכונות: צורה, צבע, רעש ואפילו ריח! חקיינות נפוצה מאוד בטבע, מכיוון שהיא מאפשרת למין אחד להשתמש ביתרון יחסי כלשהו של מין אחר בכדי להינצל מטורפים, ליהנות מטרף קל או לזכות ביתרונות אחרים אותם לא היה יכול להשיג מעצם תכונותיו. כך למשל, פרפרים ממינים שונים לחלוטין, בעלי פיזיולוגיה שונה, מתאפיינים במראה חיצוני דומה מאוד, ובדוגמת צבעים דומה. נחשים לא ארסיים עוטים על עצמם דוגמאות של נחשים ארסיים ומסוכנים, ואפילו חיפושיות מתהדרות בצבעי אזהרה בוהקים כדי למנוע מהטורפים שלהן להתקרב.

גם אנחנו מתחפשים

חקיינות והסוואה משמשות בטבע כאמצעי תקשורת בין יצורים חיים, המעבירים מסרים שונים לבני מינם או למינים אחרים במטרה למשוך או להרחיק אותם בהתאם לצורך. גם אנחנו, בני האדם, משתמשים בהם לצורכי תקשורת: במלחמה, ההסוואה מאפשרת לנו להסתתר מפני האויב ולתקוף מתוך יתרון אסטרטגי; באופנה ובסגנון החיים אנו מחקים טרנדים וטעמים, משתמשים בבשמים ובמותגים כדי להדגיש דבר מה על עצמנו, ובעצם כל יום עוטים מספר רב של מסכות שונות. ממש כמו השחקנים בתיאטרון אנו "מתחפשים" כל פעם לדמות אחרת: אבא, מנהל, חבר, בן, אויב, שותף... מי לא מרגיש את הקושי הכרוך בהחלפה בלתי פוסקת של ה"אני" שלנו בהתאם לחברה בה אנו נמצאים?

אם אכן החיים שלנו הם משחק, מדוע אנחנו מזדהים עם "מסכות" מסויימות יותר מאשר עם אחרות?
אם ה"התחפשות" אינה יותר מאשר טכניקת תקשורת בה ניתן להשתמש כדי למשוך או להרחיק את האנשים שסביבנו, מדוע אנו פועלים כדי להתרחק זה מזה ולהסתיר מעצמנו ומהסובבים אותנו את שאיפותינו להיות אהובים, מקובלים, מוגנים... ומחוברים?

העולם הוא במה, ועלינו לברר מה באמת התפקיד שלנו, להבין את התסריט ולשחק את תפקידנו באופן הכרתי.