מאמרים וטורים

חשיבה משותפת

חמש בבוקר. שקט עוטף את הכל, השקט האהוב עלי לפני שהיום מתחיל,
אין רעש, אין הפרעות, כולם עדיין ישנים.
מסתכל על השעון יש לי שעתיים עד שיתחילו להגיע.

אני חייב לנצל את השקט כדי למצוא פיתרון לבעיה שמטרידה אותי כבר הרבה מאוד זמן.
מכין קפה והחדר מתמלא בארומה הנעימה.
מתיישב ומדליק סיגריה. אני חייב לפתור את זה. משהו לא מסתדר לי. הזמן חולף. הקפה כבר מתקרר. מנסה כיוון מחשבה אחר, מדליק עוד סיגריה. לגימה. מתרכז. מתמקד. זה חייב להצליח.

מערבב את הקפה כמו את המחשבה. מבוי סתום.
עוד סיגריה. עוד כיוון מחשבה ושוב מבוי סתום.
כבר שבע, שומע קולות מבחוץ, החבר'ה מתחילים להגיע, רק שלא יכנסו לפה. אני חייב שקט. שאף אחד לא יפריע. אני חייב לפתור את זה.

השעון מתקתק, השעה שמונה.
בכוס נשארו רק כתמים של קפה, מולי דף עם כתמים של מחשבה, אינסוף קישקושים.
מתחיל להתייאש, נראה כבר חסר סיכוי. כנראה שלא אפתור את זה היום.
הדלת נפתחת ורונה עומדת בפתח.

הייתי מתחמק משיחה בנימוס וחוזר למחשבותיי, אבל כבר התייאשתי.
אז נדבר קצת. סתם שיחה סתמית של בוקר. עידו מגיע ומצטרף לשיחה.

השיחה גולשת למאפרה המלאה, ולמה אני נראה כאילו אני בסוף יום העבודה ורק שמונה בבוקר. אז אני משתף אותם. לא שזה יעזור, הם הרי לא מבינים בזה כמוני. אמשיך לחשוב על זה מחר.
מספר להם את הבעיה בקצרה, את כיווני הפתרון הלא מוצלחים.

רונה זורקת הצעה, כמובן שאין בזה כלום. עידו דווקא מסכים עמה ומוסיף.
אני מסביר להם בחוסר עניין למה ההצעה שלהם לא טובה.
לא הבנת, הם אומרים לי. אני לא הבנתי? אני הרי המומחה.
טוב אני מקשיב, רונה שוב מדברת, עידו שוב מוסיף.

רגע, אולי יש בזה משהו?! זה לא פתור, אבל יש פתאום כיוון!
אני מוסיף את הדעה שלי בהתלהבות, עידו עונה ומחדד עוד יותר.
הפעם אני מקשיב בשקיקה, אני מרגיש פה משהו. כאילו נוצר כאן משהו בינינו. משהו חדש. ככה עוברות להן דקות אחדות, פינג פונג בינינו, הפיתרון נרקם
כל אחד מחדד וממשיך את האחרים. הבעיה פתורה. חיוך.

מה הלך פה? למה ביחד זה קל?

אינטליגנציה קולקטיבית

מסתבר שמה שקרה כאן זוהי תופעה מוכרת. ב-2010 חוקרים בMIT גילו כי בדומה למדד לאינטליגנציה של אדם בודד, יש גם מדד לאינטליגנציה של קבוצה. כלומר אם נתייחס לקבוצה כאחד, נוכל להעריך את האינטליגנציה שלה ואת היכולת שלה לפתור בעיות שונות.

מה שעוד יותר מעניין זה שהמדד לאינטליגנציה הקולקטיבית, לא תלוי בממוצע. במילים אחרות אם ניקח קבוצה אחת המורכבת מבעלי אינטליגנציה גבוהה, וקבוצה שנייה המורכבת מבעלי אינטליגנציה בתחום הממוצע, היינו מצפים כי הקבוצה בעלת האינטליגנציה הגבוהה תצליח יותר במשימות קבוצתיות. המחקר גילה שזה כלל לא נכון, וכי דווקא הקבוצה השנייה המורכבת מהתחום הממוצע יכולה להיות חכמה הרבה יותר כקבוצה ולהצליח הרבה יותר מהקבוצה של בעלי מנת המשכל הגבוהה יותר.

במה האינטליגנציה של הקבוצה תלויה?

ע"פ תוצאות המחקר, האינטליגנציה הקולקטיבית נקבעת ע"י שני גורמים מרכזיים:

1. הרגישות החברתית של חברי הקבוצה - כלומר ככל שחברי הקבוצה רגישים יותר זה לזה, כך הקבוצה חכמה יותר.

2. שיח שווה בין חברי הקבוצה - בזמן פתרון משימות/דיונים, גילו שככל שהשיח בין חברי הקבוצה היה שווה יותר (כלומר לא היו מעט אנשים שהשתלטו על השיחה, אלא כולם דיברו פחות או יותר באופן שווה) כך הקבוצה הייתה חכמה יותר.

באופן טבעי גדלנו וחונכו להיות אינדיווידואליסטים ותחרותיים. אבל היום התמונה השתנתה.

בין אם מדובר בחברה מסחרית, יישוב קהילתי או מפגש חברתי.
בכל מקום שבו יש אנשים שעובדים יחד ונתקלים באתגרים משותפים, העיקרון הנ"ל הוא הבסיס להצלחה שלהם.

ניקח לדוגמה - מנהל, שרוצה להרכיב את הצוות המוצלח ביותר.
הוא לא בהכרח צריך לבחור את האנשים החכמים ביותר, אלא הוא צריך לבחור את האנשים שיכולים לעבוד בשיתוף פעולה מרבי.

לחילופין, אם אותו מנהל נמצא במצב נתון שבו כבר קיימים צוותים, והוא רוצה לשפר אותם, ההשקעה שלו צריכה להיות שיפור הצוות כקבוצה ולא כאינדיבידואלים.

עיקר ההשקעה צריכה להיות בללמד את הקבוצה איך לעבוד יחד, איך "להרגיש" זה את זה, איך לקיים דיון בצורה "עגולה", דיון שבו לכל אחד מתאפשר להביע את דעתו. לא כדי להיות נחמד, אלא כי ככה הקבוצה חכמה יותר ובהכרח תגיע להישגים גבוהים יותר.

אז בפעם הבאה שיש לכם בעיה, תנסו את זה. זה עובד.

תגיות: כפר גלובאלי, השפעת הסביבה

• מאת גלעד שיר, חוקר אינטליגנציה קולקטיבית