ידיעות ומחקרים

רק שליש מהציבור יכול לגייס 8,000 שקל בתוך חודש

"מי שמרגיש כי אף שעברה שנה מאז המחאה החברתית, רצועת החנק הכלכלית סביב צווארו לא התרופפה אלא דווקא התהדקה - צודק. תוצאות סקר שעורך "כלכליסט" בפעם השנייה מראות כי אם ביוני 2011, חודש לפני פרוץ המחאה החברתית, המצב הפיננסי של מעמד הביניים היה בעייתי, עתה ניתן לדבר על מצב פיננסי גרוע של מעמד זה ועל הידרדרות כללית במצבם של שבעת העשירונים התחתונים.

מהסקר עולה כי ל־63% מבני מעמד הביניים יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהוצאה חד־פעמית של 8,000 שקל בחודש הקרוב. במילים אחרות, לרוב המוחלט של בני מעמד הביניים אין אפילו 8,000 שקל שאותם יוכלו לשחרר מחשבון הבנק בתוך חודש, במקרה של צורך בלתי צפוי. הסקר נערך על ידי מכון המחקר מדגם ייעוץ ומחקר בראשות מנו גבע".

תנועת הערבות: החיים הנוחים של משפחת ישראלי: משפחת ישראלי מתגוררת בדירת 5 חדרים הנמצאת בבעלותה ובחנייה למטה חונה הרכב הצמוד של ישראל, האבא, ס' מנהל סניף בבנק גדול ורס"ן במיל' וגם הרכב הפרטי שבשימושה של אם המשפחה - ישראלה, המנהלת האדמינסטרטיבית של מחלקת השיווק ברשת חנויות ביגוד ארצית. הילדים, בני 3, 11 ו-15, גדלים בסביבה נוחה, מרווחת, הולכים לחוגים, הם מעדיפים לקנות מותגים, יש להם מחשבים אישיים וסמארטפונים, הם זוכים לטיפול שיניים איכותי אצל רופא פרטי ידוע וכולם משתתפים בחוגים רבים בשעות אחה"צ והערב. לפני שהקטנצ'יק נולד, הם נהגו לטוס לחופשת סקי באירופה בחורף ובשבוע האחרון של החופש הגדול ירדו תמיד לאילת. המקרר בבית תמיד מלא, את הפלזמות שידרגו ל- LED. ברוך השם, אין תלונות.

ההכנסה החודשית של משפחת ישראלי, גבוהה משמעותית מהממוצע. ישראל וישראלה מרוויחים, כל אחד לחוד, שכר גבוה משמעותית מהשכר המממוצע במשק ( 8,503 ₪) וזה לפני משכורת 13 ובונוסים ואם מסכמים הכל יחד, ההכנסה נטו של משפחת ישראלי, היא כ- 15,000 ₪ לחודש, נתון הממקם אותם בעשירון ה- 8, עמוק בתוך מעמד הביניים.

אפשר להבין, מדוע עבור משפחות רבות בישראל, במיוחד מהשכבות החלשות, מגלמת משפחת ישראלי את החלום הישראלי ואת התקווה שאם יתאמצו, יעבדו קשה, ירכשו השכלה ויתמידו – גם הם יצטרפו למעמד הביניים ולחיים הטובים.

חוסר הביטחון הכלכלי של המעמד הבינוני: אז איך זה ש- 63% מבני מעמד הביניים מצהירים כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהוצאה חד־פעמית ולא מתוכננת של 8,000 ₪? כיצד קרה שמשפחת ישראלי נמצאת במרחק של קלקול רכב אחד ממצב של חוסר אונים פיננסי? בארה"ב אגב, המצב עוד יותר גרוע והממצאים מעידים כי מעמד הבינוני בארה"ב נמצא קרוב לפשיטת רגל.

מה קורה פה? או שהסטטיסטיקה משקרת, או שצריך לכייל מחדש את קנה המידה לשיוך לעשירונים, או שכולם, אבל פשוט כולם, למעט מיעוט קטן מאוד, ה- 1% היינו המאיון העליון מבחינה כלכלית, נמצאים במצוקה כלכלית או קרובים אליה מאי פעם וזה כולל את בני המעמד הבינוני.

הסטטיסטיקה לא משקרת וגם לא חשבון הבנק של משפחת ישראלי. איך הגיעה משפחת ישראלי למצב בו הם מבטלים את חופשת הסקי השנתית, ויתרו על התוכנית לשדרג את הדירה ומחפשים אורטודנט זול יותר לילדים, שצריכים גשר לשיניים? מה קרה כאן?

1. יקר לחיות כאן: ישראל הפכה לאחת המדינות היקרות בעולם וכולנו משלמים על כך את המחיר. למה כולנו? כי גם מי שמוכר מוצר/שירות במחיר גבוה כדי להרוויח יותר, מוצא את עצמו אחר כך במוסך, בבנק, בחנויות, בחברות התקשורת והטלויזיה בתור לקוח מן המניין, שסובל אף הואט מיוקר המחייה המאמיר.

2. I shop therefor I am : בני משפחת ישראלי, ממש כמו כל השכנים שלהם והמשפחות מבית הספר, מתוכנתים לצרוך כמה שיותר, אוהבים לעשות Shopping, מעדיפים מותגים ומושפעים מאוד ממסרים פרסומיים גלויים וסמויים שמפציצים אותם בכל צעד ושעל. סוציולוגים מכנים זאת "תרבות הצריכה", שהפכה לנדבך מרכזי באורח החיים המערבי המודרני וההתמכרות הזו לצריכה והמרכזיות שלה בחיי משפחת ישראלי, גובה מחיר יקר, לא רק מהבחינה הכלכלית. זאת השפעת הסביבה והנורמות החברתיות והצרכניות, המעצבות את אורח חיינו ואת כל ההחלטות שלנו, גם בתחום הכלכלי.

3. אוכלים את החסכונות: משפחת ישראלי לא מצליחה לחסוך והיא אוכלת את החסכונות שעוד נותרו לה ומצפה בכליון עיניים לשחרור של קרנות ההשתלמות של ישראל וישראלה בעוד 4 שנים. המשפחה אינה יוצאת דופן, כולנו חוסכים פחות מתוך ההכנסה הפנוייה שלנו.
מזל שהמעביד חוסך עבורה, לפי החוק והמשפחה מקווה שכשההורים יצאו לפנסיה, הם יהיו "מסודרים". האמת הפוכה ומרה ומצפה להם אכזבה מרה, אלא אם כן תתחיל המשפחה לבצע שינויים מהותיים בהתנהלות הכלכלית והמשפחתית שלה בהקדם האפשרי.

4. מיסים עליך ישראל: משפחת ישראלי גם משלמת, יחסית הרבה מיסים כיוון שהמעמד הבינוני נושא בעיקר נטל המס בישראל. ישראל חושש מאוד מההצעות להעלות את המסים. "מס העשירים" אומנם לא יחול עליו, אבל הוא יודע שהביטחון הכלכלי שלו ייפגע מהעלאות המע"מ הצפויות ומגזירות כלכליות נוספות.

5. "לחלק לך?" : לאחרונה הבינה ישראלה מהו "מרחק בלימה" של ההוצאות החודשיות שלה בכרטיס אשראי. בדיוק כמו שמכונית ממשיכה קדימה מטרים רבים, מרגע שהנהג החליט שהוא צריך לבלום ועד לרגע שהמכונית עצרה לחלוטין, ניסתה ישראלה לעצור את הסחף ולהקטין את הקניות שלה לכמה חודשים. זה היה לפני חצי שנה ורק עכשיו היא מתחילה להרגיש הקלה. איך זה קרה? האם השאלות "לחלק לך", "3 בלי ריבית", "רגיל או קרדיט" ו- "כמה תשלומים לפרוס לך" נשמעות לכם מוכרות?

ישראלה, כמו רבים אחרים, אוהבת לקנות והאפשרות המפתה לחלק כל רכישה לתשלומים, בדר"כ ללא ריבית (כביכול) גורמת לה, אפילו שלא במודע, להגדיל את הצריכה שלה. כשהיא ניסתה להפסיק והחליטה לא להשתמש בכרטיס האשראי שלה לכמה חודשים, כדי לחזור לתקציב, הסתבר לה, מדי חודש, שהחיוב החודשי לא יורד, או יורד קלות ורק עכשיו, אחרי חצי שנה החיוב יורד בסכומים יותר משמעותיים. כך גילתה ישראלה שהשאלה "לפרוס לך ללא ריבית" היא אחת השאלות הכי יקרות ששאלו אותה.
מרחק בלימה, חשוב לזכור.

כואב על העניים, אבל אנחנו בקושי מסתדרים בעצמנו: מדי פעם, כשבני משפחת ישראלי, צופים בחדשות ובכתבות הקשורות למחאה החברתית ולמצוקה של השכבות החלשות, הם עוצרים לחשוב לרגע קט, איך האנשים האלה חיים? איך הם שורדים עם הכנסה נטו ממוצעת הקטנה ב- 1/2 משלהם? אבל די מהר הם חוזרים, בצורה טבעית לחשוב על עצמם ועל הילדים. ככה זה.

אנחנו דאגנים מקצועיים. מה זה אומר? ממצאי הסקר הם כמובן סובייקטיביים, כך העידו הנשאלים על עצמם. בהקשר זה, ייתכן בהחלט שישראלים רבים מוטרדים ממצוקה כלכלית נוכחית או עתידית, יותר ממה שבעצם מתבקש ממצבם הכלכלי האמיתי. אבל גם דאגת הייתר הזו היא עדות לכך שאנחנו פשוט לא שקטים, מוטרדים וחוששים שניקלע למצוקה כלכלית, למרות שאנחנו עובדים קשה ומקווים גם להמשיך להתקדם בעבודה ובסולם השכר.
שקט נפשי – אין לנו. זה לא חייב להיות כך. יש אלטרנטיבה. המשבר בעולם יגיע אלינו והגזירות בדרך: המשבר הכלכלי באירופה וחוסר יכולתה של כלכלת ארה"ב להתאושש, כבר החלו לתת אותותיהם בכלכלה הישראלית. התלות של כלכלת ישראל בשווקי חו"ל משמעותית, כיון שהייצוא מהווה 45% מהתוצר הלאומי.

הגזירות שבדרך, שכנראה אין מהן מנוס על רקע העלייה בגירעון התקציבי, גורמות לישראל ולישראלה דאגה רבה וחשש מפני העתיד. גם היום, קשה להם לגמור את החודש.

ישראל וישראלה מודאגים ושואלים מה לעשות?

• הדאגה במקומה וההכרה שהמציאות הכלכלית הופכת למאתגרת יותר ויותר, היא כשלעצמה הזדמנות לשנות הרגלי צריכה, תשלום, חיסכון וניהול מחושב של משק הבית. ההמלצה שלנו: להירשם דחוף לקורס בכלכלת בית. הוא מיועד לא רק לשכבות החלשות, אלא גם עבורם, בני המעמד הבינוני.

• להקטין את הצריכה. חד וחלק. אם יקטינו את הצריכה ב-1/4, ירגישו בני משפחת ישראלי הקלה משמעותית. הצריכה המוגזמת היא מחלה, התמכרות כמו כל התמכרות אחרת. לא צריך להגזים עם הקטנת הצריכה, כי כמו כל החלטה על דיאטה, משפחת ישראלי פשוט לא תעמוד בה לאורך זמן.

• להבין כי הסביבה מעצבת את ההחלטות החברתיות והכלכליות של המשפחה ולהשתדל ליצור ולהשתתף בסביבה, שבמקום לקדש את תרבות הצריכה והחיבה למותגים, תתמוך בשינוי ערכי לכיוון איזון, סולידריות חברתית, פיתוח חיי קהילה ושכנות טובה, החלפת האדישות לדאגה זה לזה ולערבות הדדית בינינו.

ערבות הדדית - רכיב שובר שוויון: לאט לאט מפנימים ישראל וישראלה כי התנהלות כלכלית המבוססת על ערבות הדדית זה לזה, היא קודם כל צו השעה. למה? כי ברור להם שהשיטה הנוכחית נכשלה ואם הם, בני המעמד הבינוני מרגישים בפועל מצוקה כלכלית, או דאגה וחששות מהעתיד, מה יהיה על 7 העשירונים שמתחתם? זה הרי רוב עם ישראל. משפחת ישראלי ניסתה כל מה שהיא יכולה כדי להסתדר בעצמה ולא הצליחה. לכן, היא מפנה פניה אל הסביבה, אל המדינה, אל תושבי ישראל וצריכה לשאול את עצמה, אולי אם נשתף פעולה, אם נדאג אחד לשני, יהיה יותר טוב לכולנו. את זה, עוד לא ניסינו.

אבל גם אם ערבות הדדית בינינו היא צו השעה, איך היא בעצם תשתלם לנו מהבחינה הכלכלית?

כמה דוגמאות פשוטות, אולי אפילו נאיביות, ידגימו בקלות איך כולנו נרויח ממנה. אם נתייחס אחד לשני ממש כמו אל בן משפחה, נדאג אחד לשני, נסייע אחד לשני ונעבור ממצב בו אדם לאדם זאב, למצב של אדם לאדם ערב:

- יוקר המחייה ירד משמעותית. למה? האם הייתם גובים מחיר מופקע מקרוב משפחה?
- הכלכלה השחורה תדעך. כיום היא מגלגלת סביב 100 מיליארד ₪ בשנה, שיכולים היו מופנים לתקציבים חברתיים ולשינוי פניה של החברה והכלכלה הישראלית.
האם הייתם מעלימים מהילדים שלכם חלק מהכנסתכם? ברור שלא.
- קשרי הון-שלטון עולים למדינה, כולנו, כסף רב, שיכול היה להגיע לתקציב המדינה לרווחת כולנו. ערבות הדדית היא לא שותפות אופורטיוניסטית, ברית, של השכבות החלשות, או מעמד הביניים, בינם לבין אצמם כנגד כל השאר. בדיוק להיפך. ערבות הדדית כוללת התקשרות חדשה בינינו, ברית שחוצה מעמדות כלכליים וחברתיים וכוללת את כולם, כולל הטייקונים ובעלי ההון והשררה. מכאן יוצא, שגם בעלי ההון ישמחו לתרום ולהשתתף ובמקום לנצל את המדינה ואת השיטה כדי להכביר את רווחיהם שלהם, הם יהפכו לשותפים מלאים בזכויות ובחובות שלהם כלפי המדינה והחברה בישראל. זה יתבטא כמובן גם בשינוי נטל המס על ה-1%, לא בחקיקה ובכפייה, אלא מתוך רגולציה עצמית ושותפות גורל.
- בערבות הדדית, נהנה כולנו מעודפים, כספיים ואחרים, שבעבר שמר כל אחד מאיתנו ליום סגריר, מתוך ידיעה כי אם לא ידאג לעצמו, אף אחד לא ידאג לנו. איזו הקלה נחוש בידיעה שיש מי שדואג לנו, ממש כמו שאנו מתחייבים לדאוג לו.

במצב הנוכחי של היחסים בינינו, קשה לנו לדמיין איך ייראו חיינו, כשנתקשר בינינו בערבות הדדית. זה טבעי. לכן בדיוק, צריכים סביבה וחינוך.

בחירה בסביבה טובה: מעל כל השינויים בצריכה ובניהול התקציב המשפחתי, צריכה משפחת ישראלי להפנים כי היא צריכה להשתנות ולא לחכות לשינויים מוכתבים על ידי הממשלה, או המעבידים והעירייה. כדי להקל על השינוי, תצטרך המשפחה לבחור באיזה תכנים לצפות בכלי התקשורת ולבחור בסביבה טובה, שבה משפחות השותפות לערכים החדשים שמאמצת המשפחה בימים אלה. בעצם, המשפחה מכניסה את עצמה לתהליך של חינוך עצמי, להורים ולילדים, לערבות הדדית ולהישרדות בעולם החדש.

קישור למאמר המקורי