ידיעות ומחקרים

"אם יהיה 'רגע ליהמן ברדרס' באירופה - הוא יתרחש השבוע"

"ההיסטוריון הכלכלי ניאל פרגוסון, פרופסור באוניברסיטת הרווארד, העריך הבוקר (ו') בראיון לערוץ הטלוויזיה של בלומברג כי יתכן שהרגע המקביל לקריסת ליהמן ברדרס במשבר גוש היורו מתקרב, מאחר שהבחירות שיתקיימו ביוון ביום ראשון מאיימות לערער את היציבות באירופה.

"אם הולך להיות 'רגע ליהמן' במשבר הוא יהיה בשבוע הבא", אמר פרגוסון, אשר הוסיף כי מאבק הכוחות בין אתונה לברלין הוא בבחינת מבחן של מי יישבר ראשון, אשר לא יוכרע עד שיתבררו יחסי הכוחות בפרלמנט של יוון בעקבות הבחירות.

פרגוסון, אמנם, נותר אופטימי לגבי הסבירות כי יוון תישאר בגוש היורו, וכי מנהיגי אירופה יצליחו להגיע להסכם גם לאחר הבחירות ביוון, אולם הזהיר כי אין לתלות יותר מדי אמון בבנקים המרכזיים".

תנועת הערבות: אין ספק שהבחירות ביוון הן רגע דרמטי ועיני כל השווקים, הבורסות, המנהיגים ותנועות המחאה נשואות לקלפי ביוון. היוונים התמרדו נגד מה שנדרש היה מהם, כדי להיות זכאים לסיוע כלכלי, או יותר נכון לחילוץ כלכלי ולחבל הצלה של ממש מקרן הסיוע האירופאית. הם חושבים שהם זכאים לסיוע, בלי שיקצצו בשכר הגבוה, בלי שיפריטו חברות, בלי שיבצעו רפורמות מבניות הכרחיות, בלי התייעלות של המגזר הציבורי המנופח, בלי שיעלו את גיל הפרישה, בלי שיחסי העבודה יעברו בחינה מחדש ויתאימו עצמם למה שקורה בעולם, בלי קיצוץ בחלק מהתקציבים, בלי העלאות מסים ובקיצור, הם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה.

החלטה נגד - משמעותה, דה פקטו, תחילת ההתנתקות של יוון מגוש האירו.

הצבעה בעד - משמעותה שנשארים ביחד ומקבלים את רוע הגזירות, תמורת הסיוע האירופאי.

אבל בכל מקרה, ביום שאחרי הבחירות, הבורסות בכל העולם יגיבו בחדות, לכאן או לכאן.

אם יזכו תומכי הפרישה מגוש האירו - הבורסות בכל העולם ירדו, גם אצלנו, ולהיפך. איכשהו, כל העולם מבין, גם אם אינו יודע לנמק זאת, ששמירה על גוש האירו, על השותפות הזו, בעייתית ככל שתהיה, היא חשובה ומקדמת את הטיפול במשבר. זו אבחנה מדויקת, כיון שהתלות ההדדית בינינו והקשרים המתהדקים בינינו הם עובדה מוגמרת בעולם הגלובלי אינטגרלי. כל פעולה שלנו שמצמצמת את פער הכלכלה הנוכחית, שהיא אינדיבידואליסטית באופייה, לבין זו הנגזרת במדויק מהעולם הגלובלי - אינטגרלי, היא פעולה חיובית שתקל מאוד על תחושת המשבר. למה? כי ברור שככל שנבין שאנו ממש מקושרים זה לזה, על פי חוקי הטבע, נפנים גם שהקשר הנכון בינינו צריך להיות של חיבור, ערבות הדדית, הבנה, דאגה ואכפתיות. לכן, כל צעד שהוא מחזק את הגוש האירופאי הוא צעד בכיוון הנכון ולהיפך. זה כמו ההבדל בין לשחות עם הזרם, או נגדו.

אבל רק כדי לשים דברים בפרופורציה. גם אם הבחירות ביוון יניבו תוצאה רצויה, שתתמוך בהמשך אחדותו של גוש האירו, זה לא סוף הסיפור, אלא בקושי ההתחלה שלו. יוון היא כלכלה קטנטנה והחובות הגדולים שלה למדינות אירופה, מתגמדים לעומת החובות של ספרד, או איטליה, שכל אחת מהן חייבת למדינות הגוש יותר מטריליון אירו, כלומר יותר מהסכום שגויס בקרן החילוץ האירופאית כולה.

המסקנה המתבקשת כפולה:

א. מותר יהיה לחגוג את הבחירות ביוון, או להתאבל עליהן, כשהפרמטר העיקרי הוא האם הן מובילות לפרישת/סילוק יוון מגוש האירו.

ב. כך או כך, המשבר הזה עוד רחוק מסיומו והאתגרים הם הרבה יותר מורכבים, בכמות ובאיכות, מאשר הסוגיה היוונית. המפתח לפתרונו טמון בחיזוק גוש האירו והקשרים בין המדינות, שיתוף הפעולה ביניהם והפנמה של שותפות הגורל ביניהן. אין הצבעה שתוכל לבטל את התלות ההדדית הזו, בשום פנים ואופן.

קישור למאמר המקורי