ידיעות ומחקרים

על מה אתם חולמים ומה מונע מכם להגיע לשם

"עבודה משפיעה, הורות טובה, חיים מאוזנים ואם אפשר, גם כמה מיליונים טובים בבנק - כך, פחות או יותר, חולם הישראלי הממוצע לנהל את חייו ערב פסח 2012.

מסקר מיוחד בנושא השאיפות שלנו, שערכה עבור Themarker חברת המחקר פאנלס, עולה כי נהפכנו לעם ששכח מהישרדות ורוצה להשיג "הכל מהכל": רוחניות לצד חומריות, איזון ושלווה לצד עבודה מסביב לשעון והורות טובה לצד עבודה מעניינת.

איך מתיישבות השאיפות האישיות עם המקצועיות? הן לא ממש מתיישבות. כנראה שפשרה היא לא חומר שממנו עשויים החלומות. לגבי הסיכויים להגשים את חלומותיהם הישראלים הביעו אופטימיות רבה: כ-35% סבורים שיגשימו בוודאות את חלומותיהם האישיים ועוד כ-50% יעשו כל מאמץ כדי להגשימם. עם זאת, רוב הנשאלים (56%) טוענים שכסף הוא הדבר שיכול היה לסייע להם בצורה הטובה ביותר להגשמת חלומותיהם. גורמים נוספים שצוינו הם מישהו שיעניק להם הזדמנות (25%), קשרים במקומות הנכונים (24%) וזמן (23%). נשמע כמו ארבע סיבות טובות למדי לצאת בשבילן לרחוב במחאה שבראשה הסיסמה: "העם דורש צדק חברתי".

"החלומות הישראליים, כפי שעולה מהסקר, מאופיינים בהיברידיות - קיים שיעור דומה של חלומות רוחניים, אפילו פילנתרופיים, ושל חלומות חומריים", אומר פרופ' אביעד רז, סוציולוג ארגוני וראש התוכנית למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון. "אנחנו דור שהוא סינתזה וגם אנטיתזה לדור מייסדי המדינה: שואפים לפתח קריירה מזהירה, כמו גם לתרום לזולת; לדאוג למדינה באמצעות מחאה חברתית, וגם לשמור על שלווה ואיזון. אנחנו חברה עם שאיפות גדולות - מה שמצביע על אופטימיות ופרו-אקטיביות.

מחפשים משמעות - והשפעה

למי שנדמה כי המציאות הקשה גורמת לנו להדחיק חלומות - מחשש שלא יתגשמו - מבהיר הסקר שזה דווקא לא קרה. לרוב הישראלים יש חלומות (רק כ-14% הצהירו שאין להם חלומות, או שלא ידעו להשיב על השאלה).

בעוד בתחום האישי אנו רוצים קצת שלווה, בתחום המקצועי אנחנו מחפשים זירה שבה נוכל להשפיע. אולי זו הסיבה שבגללה הישראלים עובדים כל כך הרבה שעות ומקדישים זמן מועט יחסית לתחביבים" ".

תנועת הערבות:

אנחנו מייפים בחלומות את המציאות:

הממצאים הם כמובן סובייקטיביים, כל אחד דיווח על חלומותיו ושאיפותיו. קשה לנו לראות את עצמנו בצורה לא מחמיאה ולכן הסקר מחמיא מאוד לעם ישראל.
אם זו היתה תמונה אמיתית, ישראל 2012 לא היתה נראית כפי שהיא נראית: אחת המדינות היקרות בעולם, עם הפערים הכלכליים והחברתיים הגדולים במדינות ה- OECD, עם שירותי רווחה מתפוררים, עם מערכת חינוך שכולם מאוכזבים ממנה ושמורי קבלן מרוויחים בה 4,500 ש"ח לחודש, עם אלימות גואה ושימוש נרחב בנוגדי דיכאון למבוגרים וריטלין לילדים.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

כמעט 30% שואפים לעסוק במקצוע שקשור בעזרה לזולת? באמת?

סה"כ, עדיין החומריות היא הכוכבת של החלומות שלנו, או ישירות או כאמצעי להגשמת שאיפות אחרות. 56% תולים בכסף את הגורם שיכול היה לסייע להם להגשים את חלומם.
שני הממצאים הבולטים בתחום האישי הם שאנו חולמים לחיות באיזון ובשלווה ( 36%) ולהיות הורה טוב ( 30%).

איך סוגרים את הפער האדיר הזה בין המציאות לבין החלום הקולקטיבי של כולנו?

המציאות הוורודה הזו שכולנו חולמים עליה היא לא אוטופיה. להיפך. היא בעצם החזון הכי ריאלי ובהישג ידנו. דווקא השיטה הכלכלית-חברתית הנוכחית, המבוססת על תחרותיות מטורפת, צריכת ייתר, ניגודי אינטרסים וגישה של אם אין אני לי מי לי, היא אוטופית. היא לא מצליחה בשום מקום בעולם ובטח ובטח לא בישראל של 2012.

בערבות הדדית חלומות מתגשמים:

אם נתחיל להתייחס אחד אל השני כמו אל בני אדם, כמו אל בני משפחה, באיכפתיות במקום אדישות, בדאגה ובערבות הדדית, נגלה שאפשר להגשים חלומות.

הפתרונות החינוכיים, הכלכליים, האקטואליים והמשפחתיים של תנועת הערבות, יצרו כאן מציאות אחרת שבה חלומות מתגשמים וגם משתלמים.

איך עושים זאת?

רק באמצעות שינוי השיח הציבורי, באמצעות הסברה רחבה וחינוך לילדים ולמבוגרים כאחד.

כלכלת הערבות כמנוף לשינוי:

כלכלת הערבות ההדדית איננה רק צו השעה, אלא היא גם משתלמת לכולנו. משאבים רבים מתבזבזים היום לחינם. אנו זורקים מזון ותוצרת חקלאית, מבזבזים הון תועפות על פירסומות ועידוד צריכה מוגזמת, משלמים ביוקר על מוצרים ושירותים הרבה מעבר למחירם האמיתי ומקיזים זה את כספו של זה על תחרות מטורפת שיצאה מכלל שליטה. המשאבים הרבים שיתפנו ויתגלו כתוצאה מהתקשרות חדשה בינינו, על בסיס ערבות הדדית, ישמשו מצע מעולה להגשמת חלומות.

כלכלת הערבות תביא שלום בית למערכת הכלכלית ואיזון. תפקידה לממן את המטרות הכלכליות והחברתיות המבוססות על ערכי הערבות ההדדית.

את כל השאר - נשיג באמצעות הסברה רחבה, חינוך ויצירת סביבה תומכת שינוי. זאת חלוקת התפקידים האופטימלית.

לדוגמה, איננו מציעים שיוויון מוחלט בהכנסות. מורה אף פעם לא ירוויח כמו טיקון או מנהל בכיר. אבל בהחלט יהיה לו איך לגמור את החודש והוא ירוויח שכר שישקף את תפקידו המרכזי בחיי האומה.

קישור למאמר המקורי