ידיעות ומחקרים

במקום לקצץ: האוצר שוקל לא להכין תקציב ל-2013

"לשר האוצר ולראש הממשלה יש כאב ראש גדול יותר ממחיר הדלק הגואה: הגירעון הצפוי בתקציב 2013 . המשמעות: דחיית המלצת טרכטנברג וחוק חינוך חינם מגיל 3, דחיית תוספות שכר וויתור על תכנון לטווח ארוך

בנימין נתניהו: "מי שאומר שאפשר להוריד מסים, להרחיב הוצאות בלי חשבון - נעדר ידע כלכלי וגם נעדר אחריות. אנחנו צריכים את המסים כדי לקנות עוד כיפות ברזל, כדי להשלים את סלילת הגדר וכדי לעזור לקשישים ולנזקקים".

נתניהו, שחושש מהתחדשות המחאה הציבורית - הציג בישיבת הממשלה שנערכה אתמול גם כתב הגנה על ממשלתו. "היום בדיוק אנחנו מתחילים את השנה הרביעית לכהונתה של הממשלה ולפעילותה. זו הממשלה היציבה ביותר ב-20 השנים האחרונות. זו ממשלה שעושה הרבה", אמר.

בהתייחס למדיניות הכלכלית של ממשלתו טען נתניהו: "פעלנו היטב אל מול המשבר הכלכלי העולמי. הכלכלה כאן צומחת למרות המשבר העולמי, והאבטלה נמצאת בשיעור הנמוך ביותר מאז 1983.

נושא הדלק הוא כאב הראש הקל של שטייניץ, בכירי האוצר, ובעצם של ראש הממשלה והממשלה. ההחלטה העיקרית שעל שולחנו של האוצר באחרונה היא אם התקציב הבא יהיה שנתי או דו-שנתי. כלומר, אם האוצר יציג בקרוב מאוד, כבר ביוני, בפני נתניהו את תקציב המדינה ל-2013 או תקציב דו-שנתי ל-2013 ו-2014.

יש יתרונות לתקציב דו-שנתי, ויש לו עוד יותר חסרונות, כפי שאנחנו נוכחים לאחרונה כל פעם מחדש. למרבה הפלא, כששואלים את בכירי האוצר איזה תקציב יהיה התקציב הבא, תשובתם היא: "ההחלטה היא לא שלנו, היא של ראש הממשלה, והוא עדיין לא החליט".

לשטייניץ יש כאב ראש נוסף: הגירעון הצפוי בתקציב המדינה לשנה זו; וכאב ראש גדול עוד יותר: הגירעון הצפוי בתקציב 2013. בשני המקרים, בעיקר בתקציב 2013, האוצר מתקשה בסגירת החורים בתקציב.

עם כל הקושי בתקציב השנה, תמונת תקציב 2013 נראית קשה בהרבה. בצד ההוצאה יידרש האוצר למצוא מקורות כספיים לשורה של נושאים בהשוואה ל-2012, כמו 3.3 מיליארד שקל לביצוע המלצות ועדת טרכטנברג, 2.2 מיליארד שקל לתוספות שכר לרופאים, לאחיות ולפרקליטים, עוד 3-4 מיליארד שקל לביטחון ו-0.8 מיליארד שקל לעובדי קבלן. כלומר, עוד כ-10 מיליארד שקל. ועדיין לא דיברנו על הטייס האוטומטי, כלומר תוספות תקציביות בשל הגידול באוכלוסייה והחלטות ממשלה וכנסת.

בצד ההכנסות, צריך לזכור, הבסיס לתחזית המסים ל-2013 תהיה גביית המסים הלא גבוהה ב-2012. כלומר, הפתרון למצוקת תקציב 2013 לא יבוא מצד ההכנסה. כפי שנראה כיום כמעט בוודאות, תקציב 2013 ידרוש קיצוצים גדולים וכואבים בצד ההוצאה, שכמוהם לא ידענו בשנים האחרונות, ובד בבד העלאות במסים, כשהעלאת המס המועדפת על האוצר היא העלאה במע"מ.

בחזרה למחיר הדלק. מה ראש הממשלה לא פתר במוצאי שבת האחרון, למרות לחצי האוצר? בחודש שעבר, בעת העלאת מחיר הדלק הקודמת, קיזז נתניהו מהעלייה 10 אגורות למשך חודשיים. החודשיים יסתיימו בעוד חודש. 10 אגורות פחות בבלו משמען 350 מיליון שקל פחות, במונחים שנתיים, בקופת רשות המסים (עד כה הפחיתה הממשלה בשנה האחרונה ארבע פעמים את הבלו על הדלק, בסך הכל ב-80 אגורות). האוצר ביקש לפתור את הבעיה כבר במוצאי שבת. נתניהו סירב. משמע, בעוד חודש שוב מחיר הדלק יתפוס כותרות".

תנועת הערבות:

חור נפער בתקציב המדינה

דיוני תקציב המדינה ל-2013 אמורים להתחיל בקרוב מאוד. כבר עתה ברור שנתוני המאקרו הכלכליים המצויינים של הכלכלה הישראלית ב- 2011, לא יחזרו על עצמם. חור גדול צפוי להיווצר בתקציב המדינה. מדוע? כי מצד אחד, בגלל המשבר הכלכלי העולמי והתלות של ישראל בייצוא, התורם 45% מהתוצר הלאומי הגולמי, יש ירידה בהכנסות המדינה ממיסים. הירידה במיסים קשורה גם לירידה בגביה של מיסי נדל"ן, בגלל הקיפאון בשוק המתבטא הן בירידת מחירים והן במיעוט עסקאות וגם לירידה בגביית מס על רווחי הון בבורסה ועוד. אז אם הכנסות המדינה החלו לרדת, מה קורה בצד ההוצאות שלה? אלה דווקא במגמת עלייה. לא רק התוספות הגדולות לתקציב הביטחון, אלא גם ההפחתה במס הבלו על הדלק וכמובן ההתחיבויות בגין ישום ההמלצות של וועדת טרכטנברג, המוערכות בעלות שנתית של למעלה מ- 3 מיליארד ש"ח. כן - חקיקה סוציאלית עולה כסף ומישהו צריך הרי לשלם את החשבון.

אז מה האופציות העומדות בפני הממשלה:

א. להגדיל הכנסות: יותר קל להגיד מלבצע. מדובר שוב על העלאת מס ההכנסה ל"עשירים" ב- 2% לפחות, אולי גם על מס ירושה ועוד. אבל בינינו? או טו טו שנת בחירות. קשה לראות את הממשלה פוגעת במאיון העליון, במיוחד במדינה כמו שלנו בה קשרי הון-שלטון הם מאבני היסוד של השיטה הפוליטית והכלכלית.

ב. לקצץ בהוצאות: כדי לא להגדיל את הגירעון בתקציב, מעבר לרמתו הנוכחית של כ- 3.1%, הממשלה תאלץ לקצץ קיצוץ רוחבי בתקציבי כל המשרדים. אם המשבר העולמי יחריף, הקיצוץ אצלנו עוד עלול להיות משמעותי יותר. כבר היום מדובר על קיצוץ רוחבי של 7-10 מיליארד ש"ח. זה המון!

קיצוץ דרמטי כזה, יפגע אנושות באזרחים ובעיקר בשכבות החלשות ובמקבלי הקיצבאות, הוא יפגע גם במעמד הביניים שמתקשה לגמור את החודש. פרדוקס, אחרי שנים של מדיניות ניאו - ליברלית שחיזקה את העשירים מאוד והחלישה את כל השאר, הממשלה סוף סוף מבצעת פניית פרסה, גם אם זה לא ממניעים טהורים, ומעבירה חקיקה סוציאלית מתקדמת, רק כדי לממן אותה, בחוסר ברירה, בקיצוץ דרמטי בתקציבי המשרדים. יד ימין נותנת, יד שמאל לוקחת. עם ישראל לא יאהב את זה, הבוחרים לא יאהבו את זה ולכן גם הפוליטיקאים לא יאהבו את זה.

אבל חייבים לקצץ, נכון? זהו, שלא. יש אלטרנטיבה שלישית שמתחילים לדבר עליה במסדרונות הכנסת:

ג. הממשלה לא תעביר את תקציב 2013 השנה. ברירת המחדל החוקית היא שממשיכים עם תקציב 2012

במסדרונות האוצר והממשלה החלו בודקים ברצינות את האפשרות שלא להעביר בכנסת את תקציב 2013. אם חוק התקציב לא יעבור עד 31.12.12 , החוק קובע כי משרדי הממשלה ימשיכו לעבוד לפי תקציב 2012, כלומר, כל חודש יוקצו למשרדים 1/12 מתקציב 2012 .לכאורה, זו מפלה פוליטית לממשלה, הרי המאבק על חוק התקציב הוא טקס שנתי קבוע בדו קרב בין הקואליציה לאופוזיציה.

אבל, הפעם, זו יכולה להיות אסטרטגיית החילוץ של הממשלה מהמבוי הסתום בתקציב המדינה. כך תוכל הממשלה לרבע את המעגל, לאחוז את המקל מ-2 קצותיו: לא לחזור בה מהחקיקה הסוציאלית, להיתפס כממשלה החותרת לצימצום הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל ומצד שני - לא לבצע את השינויים בפועל. למה? כי אין תקציב חדש והחוק לא מאפשר להוציא יותר מאשר תקציב השנה הקודמת, שכמובן אינו מספיק למימון יישום המלצות וועדת טרכטנברג, מימון הוזלת הדלק ועוד.

לסיכום: מדובר בתרגיל פוליטי מבריק, אבל מסריח. בינתיים אלו ספקולציות בלבד. פוליטית - זה הרע במיעוטו. הממשלה תוכל להסביר לציבור שהיא לא חזרה בה מכל התחייבויותיה ליישום החקיקה הסוציאלית שהעבירה ושהיא גם נמנעה מלקצץ במקביל בתקציב ולפגוע בשכבות החלשות ולכן נקלעה למבוי סתום ולא הצליחה להעביר את התקציב השנתי.

מיותר לציין ש - בערבות הדדית זה לא יקרה.

החברה הישראלית צריכה לשבת סביב השולחנות העגולים, להקשיב, להכיר, להתרגש ולגבש סדר עדיפויות לאומי חדש, הנגזר מערבות הדדית בין כולנו. יש אינספור דוגמאות לבזבוז אדיר של משאבים במשרדי הממשלה ובחברות ממשלתיות, של ניהול כושל של משאבים לאומיים ושל עודפים רבים בכסף, מזון, סחורות ומוצרים, שכולנו שומרים היום לעצמנו, ליום סגריר, מחשש ש"אם אין אני לי מי לי". בערבות הדדית זה לא יקרה.

קישור למאמר המקורי