עת הזמיר הגיע
המחזה של יצחק יצחק
- פרטים
- קטגוריה: הבלוג של נגה
- פורסם ב22 אפריל 2013
- נכתב על ידי נגה זמיר
יצחק יצחק, בטח שמעתם עליו, מחזאי ידוע, יושב אל המחשב לכתוב. הוא יודע איך לבשל את הצופים, להעביר אותם דרך מצבים מטלטלים ביד בטוחה אל הסוף המצמרר. הפעם המחזה שלו יכניס אותו ישר לחיי הנצח של האנציקלופדיות.
- מאת נגה זמיר, אומנית ומחנכת, אימא ל-4
דמויות, הוא כבר בחר:
דוד - בחור שעומד להתחתן.
מלכה - בחירת ליבו.
מיכאל – חבר של דוד.
שולמית - חברה של מלכה.
ועכשיו, לעלילה.
הוא מכניס את דוד למכונית שנוסעת בצללים של בין הערביים אל בית אהובתו מלכה. עכשיו הוא יקלקל את הבלמים באמצע הנסיעה. החיים של דוד יעברו בחטף מול עיניו, מצב מתוח מאוד, פורט על נימים.. אבל עדיין אין כאן דרמה, איזו התלבטות.. אז הוא גם יעביר אישה עם עגלה של תינוק לפני המכונית נטולת הבלמים. זאת תהיה דרמה איומה, דוד יאלץ להחליט מה הוא עושה, האם יוותר על חייו, על החתונה, על חיים מאושרים שעומדים לפניו לטובת האישה עם העגלה, או שלא. זה יהיה חזק.
יצחק יצחק מתרגש, הנה הוא כבר תיאר את התפאורה בצורה כל כך חיה ונושמת, ועכשיו: "לפתע הבלמים מפסיקים לפעול..."
אבל דמות מתפרצת מתוך הערפל הישר אל תוך הדרמה, זה מיכאל החבר של דוד, הוא מושך את האישה עם העגלה שבינתיים נכנסה לבמה, והמכונית ממשיכה ונתקעת בעץ. דוד יוצא מסוחרר מהמכונית, מחבק את חברו, וגם, "איזו הפתעה, שולמית החברה של מלכה, מה את עושה פה? לא ידעתי שיש לך ילד בכלל". שולמית צוחקת, האמת, כולם צוחקים, הם שמחים על הסוף השמח והנעים.
יצחק יצחק בכלל לא צוחק. "מה אתם עושים!? קלקלתם לי את כל הדרמה!"
מיכאל החבר של דוד עונה: "מה אתה רוצה יצחק יצחק? באמת רצית שמישהו ימות רק בשביל איזו דרמה?"
"אלוהים אדירים, מה פתאום אתם מתערבים? אתם דמויות במחזה שלי, תעשו מה שאני כותב". יצחק יצחק מניד בראשו בהחלטיות, זה לא הסוף, בכלל לא, הוא יראה להם מה זאת דרמה אמיתית. השפלה צריכה להיות כאן, לפחות כמו זאת שנגרמה לו עכשיו. איזו בושה, איזו פגיעה בכבוד.
ביד חזקה כותב יצחק יצחק את הדמות שולמית החברה של מלכה: "שולמית אומרת למלכה, אני חייבת לגלות לך סוד נורא..." עכשיו הוא רק צריך לחשוב מה הסוד. אולי ש... משהו באמת נורא... כן! דוד ושולמית, יש ביניהם...
"קשר דם! יש לנו דודים משותפים!" קוראת שולמית בשמחה.
"די, באמת?" אומרת מלכה, "גדול, אתם באמת קצת דומים".
שוב שמחה וצהלה בקרב הדמויות, ויצחק יצחק, מרוב כעס פותח וסוגר את הפה כמו דג ולא יוצאות לו מילים מהפה.
הדמות מלכה אומרת לו ישר בפרצוף: "מה אתה רוצה יצחק יצחק?"
יצחק יצחק לא נעצר לענות למלכה. בעיקשות הוא מתכנן את המהלך הבא.
ראשו גואה, שוצף וקוצף, "דרמה, דרמה צריכה להיות כאן" הוא מסנן, מנסה ככה, ואחרת, וכלום, כלום לא יוצא. פחד נכנס בו, מה אם לא יצליח יותר לכתוב?
כשנגמר הכעס, ואחר כך הפחד, נובט ייאוש.
הוא מרים את העיניים, הדמויות שלו עומדות שם ושואלות אותו כך פשוט:
"מה אתה רוצה יצחק יצחק?"
ויצחק יצחק כמו עומד לדין בפני הדמויות, הדמויות שלו, ועונה להן נגד רצונו:
"אני רוצה שהצופים ייהנו. אני רוצה לעשות להם טוב. אני רוצה להעביר להם מסר ש..."
הדמויות מסתכלות בו ברצינות.
"בסדר, אתם יודעים מה, אני רוצה שהעולם ייפול מהרגליים. אני רוצה להיות המחזאי של המאה, שיכתבו עלי בויקיפדיה, שיכתבו עלי שירים, שידברו עלי במועדונים. אני חייב שכל המחזות יהיו חיוורים ודהויים אל מול המחזות שלי. חייב, אתם מבינים?!"
אחר כך הוא סחוט.
מיכאל החבר של דוד מושיט לו ממחטה.
"אבל ככה זה בעולם" הוא ממלמל ספק לעצמו ספק לדמויות, "החיים הם כאלו, אני לא המצאתי את זה, כך בדיוק הם בנויים".
"ואולי ככה התרגלת, ככה הרגלת את הצופים?" צפה שאלה ונשארת תלויה באוויר.
"ומה, שאכתוב סיפור סכריני על אהבת הזולת או משהו כזה? מי יקנה את זה? את מי זה מעניין? מחזה טוב צריך להיבנות ממאבק, ממלחמה, מהשפלות וכאב. אחרת זה לא מעניין, זה לא סקסי, זה לא מוכר".
הדמויות לא עונות. רק מביטות בו בשקט מבין המילים.
יושב שם יצחק יצחק מול המחשב ומקשיב, בתוכו נערך מאבק גדול מכל מה שכתב מעולם. זאת מלחמה עם עצמו, עם הגאווה שלו.
"אתה חייב להיות יותר מכולם" מהדהד בו קול מוכר משכבר, וקול חדש עונה לעומתו: "זאת לא האמת, אתה סובל מזה, כולם סובלים. יש אמת גבוהה יותר."
וכך ממשיכים הקולות לרדוף זה את זה במערכות אימים, עד ששקט משתרר, הגלים שוקטים.
יצחק יצחק כותב כך:
"האמת של הגאווה היא השקר הגדול ביותר".
ומוסיף בהערה עם כוכבית:
*אני מתחייב לוותר על הגאווה לטובת קשר אמיתי עם הקהל שלי. אני עומד לכתוב יצירות לטובתי האמיתית ולא לטובת עצמי".
"ומה עם התהילה, מה עם האנציקלופדיות?" צפה אדווה אחרונה, רמז לסערה שהתחוללה.
ויצחק יצחק עונה בריכוז: "האנציקלופדיות? שיחכו ליצחק אחר".
הוא מכנס את הגיבורים שלו שבינתיים הביאו קצת כיבוד קל מאיזה אתר מתכונים. דוד החתן מושיט לו קרקר, מלכה בחירת ליבו מוזגת כוס מיץ, יצחק יצחק בפה מלא אומר להם בשמחה ורצינות:
"הגיבורים שלי ייאבקו לחבר בין אנשים, הם יעשו להם תרגילים, הם יעשו בשבילם הכול, רק כדי שיהיו ביחד. אתם מוכנים?"
הם מוכנים בהחלט. "כל החיים חיכינו לזה יצחק יצחק".
הסוף.
