עת הזמיר הגיע
סדר במילים
- פרטים
- קטגוריה: הבלוג של נגה
- פורסם ב09 אפריל 2014
- נכתב על ידי נגה זמיר
ליל סדר בדירה נורמאלית לחלוטין בנתניה
- מאת: נגה זמיר, אומנית ומחנכת, אימא ל-4
פגישה נרגשת, קטן אחד קצת נלחץ
בערב ליל הסדר התאספו כל בני משפחת נחום המורחבת בבית דירות נורמאלי לחלוטין בנתניה (זה הבית של דודה ציפי).
צלצול נשיקות, תיפוף כפות תופחות בעוז על כתף, ובכי ילדותי מתפרץ.
קצת מלחיץ כל כך הרבה אנשים מעליך, כשאתה רק בן שנתיים. אפילו שאתה בידיים של אימא סיוון.
משפחה אחר כך, קודם חתול
סיוון לוקחת את הפעוט טיפה הצידה, ושם דוד שמעון בעלה של ציפי כורע לידו ומלמד:
"משפחה" הוא אומר ומחווה ביד מקיפה על החמולה המורחבת שפרצה לסלון. אבל הקטן פוצח שוב בבכי. זה אולי לא הרגע הנכון ללמוד את המילה היפה הזאת?
אז דוד שמעון הולך על בטוח, "איך עושה חתול?". "מיאו" עונה הקטן בקול מהסס ודק, סיוון מעודדת אותו עם הראש.
רועי משכיל, רגע, חושבים
אח שלה רועי שיש לו כבר שלושה ילדים ושני תארים ניגש ואומר לה:
"כשאנחנו מלמדים ילדים לדבר, להבחין במילים, לתת משמעות לצלילים, אנחנו אומרים את המילה, ואיתה מסמנים בידיים את הפירוש, או מראים לו תמונה מתאימה.
למשל ל"חתול", בדרך כלל תצטרף יללה, כמו ששמעון עכשיו הדגים, או כפות ידיים זקורות מהראש על תקן אוזני חתול. ל"תודה", בדרך כלל תצטרף לטיפה על הראש, או חיבוק.
כי מילים לא אומרות דבר אם אין אחריהן איזו תמונה, תחושה, משהו שאפשר לתאר לפיהן".
סיוון לא ממש מקשיבה. אולי בגלל שהיא לא מרגישה שהמידע הזה עוזר לה כרגע במשהו.
מי ייתן?
אבל עברה שעה, ההתרגשות הראשונה מהמפגש קיבלה צביון רגוע יותר, ההמולה שכחה, כולם יושבים לשולחן הערוך. שמעוני אב הסדר מקיש חגיגית עם המזלג על הכוס, וסיוון כבר יודעת מה הוא יגיד. הוא פותח את הסדר כל שנה באותן מילים יפות שתכל'ס לא מובן לה מה הן אומרות:
"מי ייתן והשנה תהיה בינינו עם ישראל תמיכה הדדית, ערבות, חברות אמיתית, נאמנות, הרגשת משפחה"...
ואז כשהדוד מדבר, והיא תוהה מה הוא אומר, פתאום קופץ לה לינק למה שאח שלה רועי אמר על מילים, איך שמלמדים ילדים, והכל מתחבר.
תשמע שמעון
היא נכנסת לדברי שמעוני ואומרת:
"תשמע שמעוני, שאנחנו קוראים לערכים יפים בשם, כמו "ערבות", "ואהבת לרעך כמוך", "חברות", "נאמנות", "תמיכה הדדית", "משפחה", כמו לילדים שמלמדים לדבר, אולי גם אנחנו צריכים לתת לעצמנו איזו תמונה מוחשית של הדברים, אחרת הם נשארים כמו רעש, גלי קול. צריך ללמוד דרך הגוף אחרת לא ייכנס למוח וללב.
הגזמתי?
סיוון עוצרת, חושבת שקצת הגזימה כשהתפרצה ככה לדברים של דוד שמעוני.
אבל שמעון צוחק צחוק לבבי ואומר, "נו למי יש הצעות איך "ללמוד דרך הגוף שייכנס למוח וללב"?"
"בואו נשחק", נשמעת צעקה מקצה השולחן. זה הבן של רועי. ושמעון קצת מופתע אבל מאשר את ההצעה, "קדימה".
עכשיו זה ברור, משפחה
הם משחקים בזחל בלונים, הם משחקים ברדיו, הם משחקים במשווים במספרים, הם משחקים ומשחקים, מתחילים להרגיש איך פורצת מהם שמחה וקירבה, איך כל אחד יוצא קצת מהפוזה הרגילה של החיים ומרגיש את האחרים. ואז הם נהיים מאוד מאוד רעבים.
אז שמעון פותח שוב את הסדר: "מי ייתן והשנה עם ישראל ירגיש ככה כמו שאנחנו מרגישים עכשיו.. נו בתיאבון חברים".
ובעוד המאכלים עוברים מיד ליד, הקטנצ'יק של סיוון אומר חד וברור: "משפחה".
