עת הזמיר הגיע

בואו אל פרעה

כבר פגשתם את פרעה השנה? ומה תשיבו לו אם הוא יופיע אצלכם לביקור? סיפור יוצא דופן, שהוא בעצם כמו מראה

• מאת: נגה זמיר, אומנית ומחנכת, אימא ל-4

בערב ליל הסדר, בדרך לעשות קפה, דפיקה על הדלת, בפתח טיפוס מפואר עם כובע גדול, נראה כאילו הגיע מהתיאטרון בלי להוריד את האיפור.
מסיט אותי הצידה כמו אדון, מתיישב על הספה וקובע: "אני צמא".
איך שהוא אומר את זה מתייבש לי הגרון, רצה למטבח מביאה כוס מים גדולה, בזמן שהוא שותה עובר לי הצמא.
מסתכלת לו בפרצוף:
"מתחת לכובע אתה די דומה לי".
"אני החלק היפה שלך מותק".

ככה הכרתי את פרעה. 

אחר כך הוא משכנע אותי לא לנסוע לאמא לסדר.
כשאני אומרת לו שיחשוב איך אמא תיפגע הוא אמר לי ישר לחלק שנעלב: "כאילו שהיא לא פגעה בך כשהתגרשה".
רציתי להגיד לו שזאת לא אשמתה, הוא אומר, "שמענו, כאילו רק את היית לה בראש כל הזמן, כן?".
אני מנסה לחשוב מה לענות לו, היא בכל זאת רחוקה מלהיות אמא החורגת של סינדרלה, אבל עד שאני נאבקת לאסוף נקודות זכות לאמא הוא חותך אותי:
"טוב בואי נעשה פה סדר".
הסתכלתי מסביב, אני די מסודרת, כל דבר במקום.
"אני חמודה, לא עושה סדר בחדר, אני עושה סדר בחיים. תערכי שולחן".
לא יודעת למה הקשבתי לו, אבל כשהוא דיבר לא יכולתי לסרב.
פרשתי מפה, ערכתי שולחן, התקשרתי למסעדה להזמין אוכל מוכן.

בינתיים פרעה מתרווח:
"זה ג'ונגל פרוע, אנחנו צריכים להתחיל קצת להסתדר בחיים. כולם זאבים, את תהיי גם."
"אבל פרעה, הג'ונגל הוא בכלל לא פרוע כמו שחושבים (אני רואה הרבה תוכניות בערוץ 8), הכול שם מאוד מסודר ומאוזן, כל אחד יודע ממי הוא ניזון ואת מי הוא מזין, וזאבים, הם אוכלים רק מה שהם צריכים".
התשובה שלי בכלל לא מצאה חן בעיניו. כאילו מביאה לו עובדות מצ'וקמקות במקום להקשיב.
אבל הוא מתאושש מהר, מוציא בקבוק יין מהארון, מוזג לעצמו כוסית ראשונה:
"אני פה בשבילך מותק. אז לא כמו זאבים, עזבי את הדוגמה אם היא לא מתאימה לך. כמו אנשים, כמו בני אדם, טוב?
מילא אמא שלך, היא בכל זאת אמא וקצת איכפת לה ממך, אבל את יודעת מה חברה שלך חני חושבת עליך?"
"מה?! "
"שאת מעצבנת עם כל הבלבול שלך, שאת עושה את עצמך כי זה נראה טוב".
"אני באמת מבולבלת" אני מתחילה להיפגע, ומתעשתת, "היא חברה טובה, רד ממנה".
"נו באמת", הוא קורץ בעין רעה, "היא גם חושבת שהחבר שלך הרבה יותר מתאים לה".
זה כואב. אבל רגע, מאיפה הוא...
"מאיפה אתה יודע את כל זה? ובכלל, למה אתה אומר כל הזמן רק דברים רעים?"
הפרצוף הנוקשה שלו הופך רכרוכי, הוא מושך גבות שחורות עגולות למעלה, ומייבב:
"זאת העבודה שלי מותק, בסדר? אנשים כל הזמן מנסים להיות בקשר, אפילו לאהוב, ואני כל הזמן צריך לרוץ, לפזר, לאכזב. לסדר".
התחלתי ממש לרחם עליו... זאת אומרת על עצמי... זאת אומרת...
ואז כמו שחקן מהבימה שגמר את הקטע, הוא מיישר את הפרצוף הטרגי.
הוא עשה לי הצגה!
מוזג לעצמו עוד שתי כוסיות, חוזר לעצמו ונהיה עליז יותר ויותר, אני כבר כמעט שיכורה.
מלכלך לא רק את חני, את החברות, את המשפחה, את הבוס, את השכונה ובכלל.
כבר בקושי נושמת, הוא חונק אותי בשנאה כמו כרית נוצות רכה.
פתאום אני חושבת מתוך האדים, "הי זאת לא פעם ראשונה שהוא מדבר איתי הדבר הזה שנקרא פרעה, אני מכירה אותו, כל פעם כשאני רוצה ליצור קשר הוא מופיע והורס".
בטון מלא נקמה אני אומרת:
"אני כבר אראה לחני מה זה".
תופסת את הנייד: "חני תפגשי אותי בפינת הרחוב!"
ידעתי שפרעה לא יוכל לסרב ליציאה אם זה בשביל להחטיף לחני.

אנחנו נפגשות בפינת הרחוב:
"חני, יושב לי איזה טיפוס בסלון שקוראים לו פרעה, הוא משסה אותי בך, הוא אומר שהוא החלק היפה שלי, נדמה לי שאני מכירה אותו לא מהיום."
"גם אצלי! את יודעת, כל פעם ש..."
"שאת מרגישה קרובה למישהו הוא מופיע ודוחה אותך ממנו".
"נכון, בדיוק ככה. גם שלך? מה נעשה? מה נעשה!?"
אבל היא מתעשתת ראשונה: "זה אותו אחד, פרעה של כולם נכון?"
"כן".
"הקטע שלו זה שהוא בא לכל אחד לחוד, לא לשניים או יותר יחד".

"אהה".
"עם זה ננצח אותו".
"עם מה?"
"נכריח אותו לעמוד מולנו יחד".
"אבל איפה נמצא אותו עכשיו שוב?"
"הוא מיד יגיע, הוא מרגיש שיש בינינו עכשיו קרבה".
איך שהיא אומרת את זה אני שומעת:
"שוב היא מתחילה לעבוד עליך, קרבה, שמרבה, היא רוצה להתקרב אליך בשביל את יודעת מה".
אני מהנהנת בראש לחני, הוא פה.
היא גם מהנהנת.
יחד אנחנו פונות לאחור באחת, הוא עומד מולנו בכל תפארתו, בלתי מוכן:
"שלח את עמי!"
חני צועקת, אני מתפוצצת מצחוק, איזה עם, מה קורה לה?
אבל הוא לוקח אותה ברצינות גמורה:
"טוב תצאו, תצאו" הוא מיילל בקול מגעיל, שולף את הבקבוק הכמעט ריק מתחת לגלימה, מוזג לו כוס אחרונה, ומתאדה.

ואנחנו תומכות אחת בשנייה שלא ניפול עם כל היין שפרעה שתינו... שתה, שרות בקול גדול:
"בצאת ישראל ממצריים, לה לה לה לה לה" (לא זוכרות את המילים, אבל זה בטח משהו טוב).