עת הזמיר הגיע
סימה ב'
- פרטים
- קטגוריה: הבלוג של נגה
- פורסם ב22 ינואר 2013
- נכתב על ידי נגה זמיר
-
מאת: נגה זמיר, אומנית ומחנכת, אימא ל-4
דפקתי הבוקר על דלת חדר העבודה שלי.
על השלט כתוב, סימה ב. פסיכולוגית.
זה לא שאני פסיכית, אבל קצת נאבדה לי הלוגיקה של
החיים והרגשתי צורך להתייעץ.
אף אחד לא ענה לי, אז נכנסתי בשקט, הכנתי לי קפה
וישבתי מול עצמי בכיסא החום.
מתי:
מתי זה התחיל? שאלתי והסתכלתי לעצמי בעיניים מעל
המשקפיים.
קשה להגיד. אולי אחרי שילדת? אולי עוד לפני זה,
כשהתחתנת? כנראה עוד לפני זה, כשהיית נערה.
לא, זה טמון בילדות.
ולכי תדעי מה היה לפני שנולדת,
איפה הסתובבת ועם מי.
סימפטומים:
איך זה מרגיש? ניסיתי שוב, בתקווה שהפעם זה יהיה יותר
ענייני ומדויק.
כאילו לנשום אבק כל הזמן. ולסחוב על הגב הרבה מדי דברים. שרוב היום חשוך, נגיד ההפך משוודיה בקיץ.
שיש כזאת יציקה של בטון סביב הלב.
זה לא כתוב בספרים שלי, זה מקרה מסובך, לא יכולה לעזור לך, תצאי בבקשה.
לא יוצאת:
אבל לא התכוונתי לצאת עד שאקבל ממני תשובה. בשביל מה למדתי, אה?
הורדתי את המשקפיים, שפשפתי את העיניים, לגימה גדולה מהקפה.
טוב. בלי ספרים.
מה את אוהבת?
את הילדים שלך.
למה דווקא אותם ולא ילדים של אחרים?
כי ככה זה.
לא נכון. את לא רוצה להבין?
כן.
אנליזה:
את אוהבת את הילדים שלך כי זה "בילד אין" מהטבע. את מבינה?
אוהבת אותם זה אומר, שמה שהם רוצים את רוצה לתת להם כאילו זו את שרוצה את זה.
אבל כלפי אחרים אין לך את זה.
יש כאלה שאת מרגישה כקרובים לך, את מסוגלת לשאוב מהם נחת, הם דומים לך במשהו, את במשהו מזדהה איתם.
יש כאלה שאת מרגישה כרחוקים, הם שונים ממך, הם לא יכולים לתת לך כלום, הם לא מסבים לך שום הנאה, את לא מבינה אותם.
אבל את לא אוהבת, לא את אלו ולא את אלו.
דיאגנוזה:
השפלתי מבט לרצפה. זה די מביך.
זו לא אשמתך סימה ב', את הרי לא רוצה להזיק, גם חוסר האהבה לאחרים הוא "בילד אין".
בכל מקרה, את סובלת מאבק בקנה, מהרגשת משא בלתי נסבל, מעלטה בקיץ, מבטון בלב, וזו הסיבה. חוסר אהבה.
