מאמרים וטורים

עידן החינוך הגלובלי

אני צריך לנסות ליצור סביבי אווירה, סביבה, שכל הזמן תשכנע אותי שאני זקוק לחינוך אחר: אם תהיה בחיבור הדדי עם כל האחרים, בהתחשבות הדדית, יהיה טוב ונעים, וזה יוביל לביטחון, לחיים טובים יותר.

כלומר, אתה למעשה לוקח את נוסחת הקשר ההדדי המוחלט בין כל חלקי הטבע ומסביר שזה טוב להיות בדאגה הדדית, שבצורה כזאת אנחנו מדמים את עצמנו למציאות, למערכת הגלובלית שסובבת אותנו, ויחד עם זאת מרוויחים הרבה, מפני שאנחנו נמצאים בהרמוניה איתה.

בואו ננסה לעשות את זה. בואו נערוך ניסוי ונבדוק עד כמה אנחנו מרוויחים בצורה כזאת בעסקים, בכלכלה, אם נתייחס זה לזה ביתר דאגה, כמו לבני משפחה.

זה קשה, אבל אם נתחיל לשכנע זה את זה, ולא בכפייה, אלא בצורה עדינה מאוד, לתרגם זה לזה את היחסים ההדדיים האלה, בזמן העבודה, בזמן הפנוי מהעבודה, בכל הזדמנות – ודאי שאף אחד לא יפסיד מזה.

כשאני מחנך את הילדים שלי, אני אומר להם: "לא צריך לריב. לא צריך להציק לאחרים. תהיו מנומסים. תגידו "תודה", "בבקשה". תציעו משהו לאחרים. תהיו חברותיים". למה אני מלמד אותם בצורה כזאת? – מפני שאני יודע שזוהי הדרך להתנהג בחברה. אני לא אומר לילד: "תן לו אגרוף בפנים", או: "אם אתה רואה משהו שממוקם בצורה לא הכי מוצלחת, תגנוב את זה". אני לא אומר לו את זה, מפני שבראש ובראשונה אני רוצה שיהיה לו ביטחון בחיים. אם הוא יתייחס בטוב כלפי האחרים, הוא תמיד יצליח להתקיים בצורה פחות או יותר נורמאלית. למה אנחנו לא יכולים ליצור כאלה יחסים הדדיים בינינו בכל העולם?

בעבר באמת חשבנו על זה לא פעם, רק שזה היה נתפס כמו איזושהי אוטופיה. אך היום, זה כבר הופך למחויב המציאות.

אנחנו צריכים להסביר לאנשים לאיזה עידן אנחנו נכנסים עכשיו. לעידן שבו הכול מקושר הדדית, כולם כמו משפחה אחת, וכולם צריכים פשוט להבין שהם תלויים זה בזה. אנחנו נכנסים לעידן שבו אנחנו צריכים לחנך את עצמנו מחדש להכרת העולם הגלובלי והאינטגרלי. לעידן שבו כל אחד מבין שהוא ייחודי בעולם, שהוא נותן לעולם את מה שאף אחד אחר לא יכול לתת, ולכן הוא צריך לחוש את האחריות שלו. וכך כל אחד כלפי כולם.