מאמרים וטורים

למישהו יש חדשות טובות לספר – משהו קטן גדול מהחיים?

ברחוב הרטוב הולך ילד בערך בן עשר. בעצם הוא לא ממש הולך, הוא קופץ, כי הגשמים הגיעו ולו עוד לא קנו מגפיים אז הוא נזהר שלא להרטיב את הגרביים שמציצות מהסנדלים. "מגפיים שיחכו לי בבית כשאגיע, אלו יכולות להיות חדשות טובות" הוא חושב לעצמו.

• מאת נגה זמיר

קצת לפני תחנת האוטובוס נקוו מים רבים, זה יצריך זינוק גדול במיוחד. הוא מתרכז רגע, אחר כך קופץ קפיצה רחבה ומתנגש בעצם שנכנס בו מהצד.

העצם אומר לו בקול עצבני, "תיזהר ילד!"

ואחר כך בקול יותר רך, "טוב בעצם זאת לא אשמתך, אני לא צריכה לקרוא עיתון תוך כדי הליכה".

כשהילד מרים את הראש לראות את הפלא הזה שמודה בטעות הוא רואה אישה אפורת שיער עם חיוך ועיניים עצובות שמזכירות לו את העיניים של אמא, והעצם שעכשיו הוא כבר תייג אותו בראש תחת הכותרת "זקנה" ממשיך לדבר. "בסך הכול אני רוצה לקרוא חדשות, משהו קטן שקרה והוא יותר גדול ממה שקורה לי בחיים, וכל מה שיש זה כותרות כאלו", והיא טופחת על העיתון מתחת לכותרת על איזה שר שנעצר.

"גם אמא אומרת ככה. ואבא נהיה עצבני כל פעם שהוא פותח טלביזיה או עיתון" הילד חושב.

ולאישה הוא אומר, "את יודעת מה חשבתי זקנה?"  

"זקנה זאת אני? מה חשבת ילד?"

"קוראים לי אבשלום. חשבתי לעשות עיתון עם חדשות אחרות."

"ומה אתה חושב, שתמצא כאלה?"

"תצטרפי אלי זקנה?"

"אולי. אם תפסיק לקרוא לי זקנה. מי לימד אותך נימוסים? טוב בסדר, אל תהיה עצוב, אתה רואה את תחנת האוטובוס הזאת?"

"אז מה איתה?"

"ניפגש כאן מחר באותה שעה בדיוק, כל אחד מביא ידיעה ענקית לעיתון".

פנו אבשלום והזקנה איש לדרכו, אבל הוא לא היה בטוח בכלל שהיא מתכוונת לבוא, עד שהיא צעקה לו מרחוק – "איך נקרא לו?" אז הוא ידע שכן, היא תהיה כאן מחר.  

"הבאת?" שאלה הזקנה מיד כשאבשלום התיישב לידה למחרת.

הוא רק הראה לה נייר מקומט מלא מחיקות.

"גם אני לא מצאתי".

ישבו בתחנה ושתקו. הסתכלו בשמיים. עד שאוטובוס נעצר בחריקה בתחנה, פתח את הדלת – "אתם עולים?"

אבשלום רק עשה לא עם הראש, אבל הזקנה צעקה, "אולי יש לך איזה חדשות טובות?"

הנהג נפנף בעיתון ששכב לידו, "חדשות טובות את מחפשת זקנה? תחפשי, לא תמצאי אפילו בעוד מאה שנה".

אבל איש אחד שישב מאחוריו בספסל הוציא את הראש מהחלון וקרא: "לי יש חדשות טובות! לפני שתי תחנות הנוסעים כבר עלו והנהג התכוון להמשיך לנסוע, ואז אישה אחת עם שני סלים ותיק גדול נפנפה לו מרחוק וצעקה לו – חכה, חכה! הנהג נעצר, מהצד השני הופיע איש מתנשף ועלה לאוטובוס. האישה המשיכה ללכת עם הסלים. את מבינה, היא בכלל עצרה את האוטובוס בשביל מישהו אחר."

"אהה, זה נכון", אמר הנהג. את חושבת שזה מספיק טוב לחדשות שלך זקנה?" ואבשלום ששתק כל הזמן אמר בחגיגיות, "אלו החדשות הראשונות של העיתון שלנו! ואני חשבתי שמגפיים זה חדשות טובות".

"רגע, לעיתון צריך שתהייה גם תמונה" אמרה הזקנה והוציאה מצלמה מהתיק, "לחייך" הורתה לנוסעים ולנהג, והבזיקה תמונה. תמונה יפה.

אחר כך, כשכולם כבר נסעו והם נשארו שוב לבד בתחנה, שאל אבשלום את הזקנה, "זה מה שרצית לקרוא?"

"זה גדול מהחיים. זה בדיוק. כאילו קטן, אבל עצום. ניפגש שוב מחר בתחנה".

למחרת כשאבשלום הגיע היא כבר הייתה שם ומרחוק נפנפה לו בצרור של דפים, זה היה הסיפור שלהם מאתמול עם התמונה והכל.

וכשהאוטובוס עצר הם חילקו לנוסעים את העיתון דרך החלון, והנהג אמר, "רבותיי, אוספים חדשות טובות, מי ראשון?"

................................................................

ואיפה הדפיסה הזקנה את העיתון? אלו היו החדשות הטובות של אותו היום. תוכלו לקרוא על זה בעיתון של יום שלישי האחרון. איך הם קראו לו בסוף? זה היה הרעיון של אבשלום – "משהו קטן גדול מהחיים".