מאמרים וטורים

צפו: רוצים שהילד יצליח בחיים? חנכו אותו לשתף פעולה עם אחרים!

"מערכת החינוך לא מתאימה למאה ה-21" כפי שאמר שר החינוך שי פירון. אנחנו צריכים מערכת חינוך ידידותית, אוהבת, דואגת, שמטפלת בילדים, ומבינה שהיא צריכה להשתנות ולהתאים לעולם המקושר שלנו, ולדאוג קודם כל לטפח את הקשר בין הילדים.

לאחר שהצהיר לאחרונה, כי "מערכת החינוך לא מתאימה למאה ה-21", שר החינוך, הרב שי פירון, שב ואומר בכנס צהר, כי "בית הספר במתכונת שאנו מכירים אבד עליו הכלח. הוא לא מקנה לתלמידים את הכישורים שהם צריכים בשביל להצליח".

הוא לא היחיד שחושב כך, פרופסור אדיר כהן, ראש החוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל, אומר ש"מערכת החינוך חדלה ללמד ולחנך לערכים, והיא עסוקה רק בלבחון את עצמה לדעת".

"בעיניי זה דבר איום נורא שהמדידה היא הכלי העיקרי שמכתיב את החינוך", אומר ד"ר יורם הרפז, מומחה לחינוך, "הכלל בחינוך הוא שמה שניתן למדידה הוא לא חשוב ומה שחשוב זה רק מה שלא ניתן למדידה".

חינוך נמדד לפי צורת ההתנהגות בין הילדים. עד כמה הם יודעים להתייחס זה לזה, ולא עד כמה הם יודעים לפתור בעיה בחשבון. זו השכלה. חינוך זה עד כמה הם יודעים להתקשר בצורה נכונה ומתחשבת לסובבים אותם. ואת זה לא בודק בית ספר. זאת הסיבה כנראה שפרופסור תמר אריהב, נשיאת המכללה האקדמית בית ברל, אמרה בכנס "השולחן העגול", ש"אנחנו צריכים להוריד את הגז מכל מערכת ההערכה והמדידה המאוד מאוד קיצונית שנקלענו אליה. יש דברים הרבה יותר חשובים מאשר מתמטיקה".

אז למה בכל זאת אנחנו משתפים פעולה עם "המניפולציה הבעייתית" הזאת כדברי השר פירון?

אולי זה בגלל שאנחנו בעצמנו לא סגורים על מה שאנחנו רוצים מהילדים. אנחנו אומרים שהעיקר בשבילנו הם הערכים ורוצים שהילדים שלנו יהיו בני אדם טובים ומתחשבים, אבל משדרים להם בין השורות שמה שמטריד אותנו באמת הם הציונים. זה לא רע, רק שלפעמים התחרות הזאת יוצאת מפרופורציות ובגללה הילדים שלנו מרגישים כל פעם שהם מקבלים ציון, שהם טובים רק אם הם טובים מהאחרים. והנה הלכה לה האכפתיות והדאגה לסובבים, כי בצורה הזאת הילדים האחרים בכיתה הופכים למעין מתחרים בדרך שלהם להצלחה. נו, ומה רע בזה, הרי ככה בדיוק מתנהלים החיים. תחרות בלתי פוסקת והחזק מנצח, מה לא?

ממש לא. טוב אולי כן... אבל זה ממש לא מתאים לחינוך הילדים במאה ה-21. כמו שאמר פירון. למה? כי הם חיים בעולם מקושר הדדית, משפיעים ומושפעים מאינספור אנשים בלחיצת כפתור. כל מילה שהם אומרים, כל תמונה שמישהו מעלה, מתפרסמות לעיני כולם. והרשת המשותפת הזאת ממש לא הולכת טוב עם תחרות דורסנית ושאר ערכים אלימים. כי כשתחרות דורסנית והשפעה הדדית נפגשים, קללה עלולה להפוך לחרם קבוצתי, שיחה תמימה עלולה להתפתח לניצול מיני, תמונה אינטימית שמתפרסמת יכולה להפוך לסיוט שמביא לניסיון התאבדות.

לכן אנחנו צריכים מערכת חינוך ידידותית, אוהבת, דואגת, שמטפלת בילדים, ומבינה שהיא צריכה להשתנות כמו העולם המקושר שלנו, ולדאוג קודם כל לטפח את הקשר בין הילדים. כך למשל גם המבחנים צריכים לפתח בהם חוש של אחריות הדדית. לדוגמה, כולם עושים מבחן יחד, פותרים במעגל את השאלות. השאלות יכולות להיות קשות הרבה יותר, אבל הציון, אחד לכולם. וכשהם רוצים להתקבל לפקולטה לרפואה נגיד – גם שם אותו דבר. כולם יכולים להתקבל, ואחרי שנה רואים מי ממשיך ומי לא. ואז האדם לא מרגיש שהוא נמצא בעולם עוין כלפיו. שהוא חייב לרמות ולסדר את כולם אלא הוא חופשי לבחור את המקום שלו בעולם. אחד בוחר להיות נהג מונית ואחר בוחר להיות מומחה בפיזיקה קוונטית, כל אחד לדרכו, העיקר שירגיש טוב עם עצמו, ללא הלחץ והתחרות שהם כל כך מנוגדים לערכים שצריכים כדי להצליח בחיים בעידן המקושר של המאה ה-21.

לסיכום, רוצים שהילד יצליח בחיים? חנכו אותו לשתף פעולה עם אחרים ולא להתחרות בהם!

אז מאיפה להתחיל את השינוי במערכת החינוך?