Arvut.org

מאמרים וטורים

שלושה חברים | פרק שני: המריצה

פרטים: קטגוריה: מאמרים וטורים; פורסם ב16 מאי 2013; נכתב על ידי חיים רץ, אויר על ידי שרה בן שלום

NEW פרק 2א

הַבֹּקֶר הוּא בֹּקֶר מְיֻחָד. רָמִי, הַמּוֹרֶה לְטֶבַע, הִזְמִין אֶת שְׁלוֹשֶׁת הַחֲבֵרִים אֵלָיו הַבַּיְתָה לַעֲזֹר לוֹ לְנַקּוֹת אֶת הַמַּחְסָן. הוּא אָמַר לָהֶם שֶׁבֶּטַח יֵשׁ שָׁם הֲמוֹן דְּבָרִים מְעַנְיְנִים שֶׁהוּא לֹא צָרִיךְ. "אִם כָּךְ", הֵם שָׁאֲלוּ, "נוּכַל לָקַחַת אוֹתָם לְמִגְרַשׁ הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁלָּנוּ"? "בֶּטַח", עָנָה רָמִי בְּשִׂמְחָה.

בִּשְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר נִפְגְּשׁוּ הַחֲבֵרִים בְּמִגְרַשׁ הַגְּרוּטָאוֹת וְהָלְכוּ מִשָּׁם בְּיַחַד לְבֵיתוֹ שֶׁל רָמִי. רוֹן אָמַר, "אֵיךְ נַעֲמִיס אֶת כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא אֵצֶל הַמּוֹרֶה"? אֲבָל הַחֲבֵרִים לֹא עָנוּ לוֹ מִשּׁוּם שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ. הַחֲבֵרִים הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁבוּ.

לְפֶתַע, בְּצַד הַדֶּרֶךְ, יִצְחָק מָצָא זוּג מַקְלוֹת שֶׁל מַטְאֲטֵא, מַמָּשׁ חֲדָשִׁים וְיָפִים. הוּא כָּל כָּךְ שָׂמַח שֶׁמִּיָּד קָרָא לַחֲבֵרָיו לִרְאוֹת אוֹתָם. "תִּרְאוּ כַּמָּה הֵם יָפִים וַחֲזָקִים", אָמַר יִצְחָק בְּשִׂמְחָה. "נָכוֹן, חָשׁוּב שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ כָּאֵלֶּה", עָנָה לוֹ רוֹן. "לָנוּ"!? שָׁאַל יִצְחָק, "אֲנִי מָצָאתִי אוֹתָם, הֵם שֶׁלִּי"!

יִצְחָק לָקַח אֶת הַמַּקְלוֹת וְהַיְלָדִים הִמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת בִּשְׁתִיקָה. הֵם כְּבָר לֹא הָיוּ שְׂמֵחִים. וּבִמְקוֹם זֹאת הֵם הִבִּיטוּ לָאֲדָמָה בְּחִפּוּשׁ אַחַר מְצִיאוֹת.

פִּתְאוֹם, רוֹן רָץ מַהֵר קָדִימָה וְקָרָא, "תִּרְאוּ, מָצָאתִי גַּלְגַּל, גַּלְגַּל חָדָשׁ לְגַמְרֵי, עִם גּוּמִי מִסָּבִיב וְחוֹר בָּאֶמְצַע. אוּכַל לְחַבֵּר אוֹתוֹ לַעֲגָלָה. אֵיזֶה יֹפִי", שָׂמַח רוֹן.

אָמִיר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁנֵי חֲבֵרָיו בְּקִנְאָה. לָהֶם הָיוּ מַקְלוֹת וְגַלְגַּל, וְלוֹ לֹא הָיָה כְּלוּם. הוּא הִרְגִּישׁ לֹא נָעִים וְרָצָה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ, אַךְ הוּא לֹא יָדַע כֵּיצַד. תּוֹךְ כְּדֵי מַחֲשָׁבוֹת, הִבְחִין לְפֶתַע אָמִיר בְּמַשֶּׁהוּ כָּחֹל מֻנָּח בַּצַּד. הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וְהִסְתַּכֵּל. מוּלוֹ הָיְתָה גִּיגִית גְּדוֹלָה, כְּחֻלָּה, שְׁלֵמָה, מֻנַּחַת עַל הַקַּרְקַע. "גַּם אֲנִי מָצָאתִי מַשֶּׁהוּ", קָרָא אֶל רוֹן וְיִצְחָק, גִּיגִית עֲנָקִית, אֵיזֶה יֹפִי".

"נָכוֹן", עָנוּ הָאֲחֵרִים, "יָפֶה". "עַכְשָׁיו בּוֹאוֹ נֵלֵךְ", אָמַר רוֹן.

וְאָז אָמִיר הֵבִין לָמָּה הוּא לֹא שָׂמֵחַ. הֵם אָמְנָם הָלְכוּ בְּיַחַד, אֲבָל לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּיַחַד, כְּמוֹ תָּמִיד כְּשֶׁהֵם בְּמַצַּב רוּחַ טוֹב. הֵם תָּמִיד צָחֲקוּ בְּיַחַד וְאָכְלוּ בְּיַחַד וְשִׂחֲקוּ בְּיַחַד. וְעַכְשָׁיו, הֵם סְתָם הָלְכוּ לְרָמִי הַמּוֹרֶה, אֲבָל הֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ אֶת הַבְּיַחַד.

"רֶגַע", אָמַר אָמִיר, "בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ שָׂמֵחַ". "אֵיךְ"? שָׁאַל יִצְחָק, שֶׁהֵבִין לְפֶתַע שֶׁגַּם הוּא אֵינוֹ שָׂמֵחַ. "לֹא יוֹדֵעַ", עָנָה אָמִיר, "בּוֹאוּ נַחְשֹׁב בְּיַחַד, כָּךְ אֲנַחְנוּ תָּמִיד מַצְלִיחִים".

יָשְׁבוּ הַחֲבֵרִים בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְחָשְׁבוּ. הֵם הִנִּיחוּ בֵּינֵיהֶם בַּעֲרֵמָה אֶת כָּל מָה שֶׁמָּצְאוּ וְנִסּוּ לְהָבִין לָמָּה הֵם אֵינָם שְׂמֵחִים כְּמוֹ תָּמִיד. כָּל אֶחָד הֶעֱלָה רַעְיוֹן, אֲבָל הֵם לֹא מָצְאוּ סִבָּה אַחַת מְשֻׁתֶּפֶת.

כְּשֶׁכְּבָר כִּמְעַט הִתְיָאֲשׁוּ וְעָמְדוּ לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת, אָמַר לְפֶתַע רוֹן, "אֲנִי יוֹדֵעַ! אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא חֲבֵרִים, כִּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לָקַח לְעַצְמוֹ אֶת מָה שֶׁמָּצָא". "נָכוֹן"! קָרְאוּ בְּיַחַד אָמִיר וְיִצְחָק, "בְּדִיּוּק". מִיָּד כֻּלָּם צָחֲקוּ, זֶה הִצְחִיק אוֹתָם שֶׁהֵם צָעֲקוּ בְּיַחַד אֶת אוֹתָהּ מִלָּה מַמָּשׁ.

"אָז בּוֹאוֹ נְשַׁתֵּף אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמָּצָאנוּ וְנִהְיֶה שׁוּב חֲבֵרִים", אָמַר יִצְחָק. "אֲבָל זֶה לֹא שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים", אָמַר לְפֶתַע אָמִיר, "זֶה רַק דָּבָר אֶחָד". "אֶחָד"? אָמְרוּ בְּיַחַד רוֹן וְיִצְחָק, וְשׁוּב צָחֲקוּ כֻּלָּם. "בֶּטַח", עָנָה אָמִיר, "אִם נְחַבֵּר אֶת הַמַּקְלוֹת לַגִּיגִית, וְאֶת הַגַּלְגַּל בֵּין הַמַּקְלוֹת, תִּהְיֶה לָנוּ מְרִיצָה".

מְ- רִי- צָה! קָרְאוּ כֻּלָּם וְצָחֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בּוֹאוּ נֵלֵךְ לְרָמִי הַמּוֹרֶה וּנְחַבֵּר אֶת כָּל הַחֲלָקִים.

רָמִי הַמּוֹרֶה שָׂמַח מְאוֹד לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁהַחֲבֵרִים מָצְאוּ, וּמִיָּד נָתַן לָהֶם מַסְמְרִים, פַּטִּישׁ, חֲבָלִים, וַאֲפִלּוּ בֹּרֶג שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ כְּצִיר לַגַּלְגַּל. הַחֲבֵרִים חִבְּרוּ אֶת הַגִּיגִית אֶל הַמַּקְלוֹת עִם הַפַּטִּישׁ וְהַמַּסְמְרִים, הִשְׁחִילוּ אֶת הַבֹּרֶג דֶּרֶךְ הַחוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַגַּלְגַּל, וְקָשְׁרוּ אֶת קְצוֹת הַבֹּרֶג אֶל הַמַּקְלוֹת בְּאֶמְצָעוּת הַחֲבָלִים. כָּךְ נִבְנְתָה הַמְּרִיצָה.

הָיְתָה זוֹ הַמְּרִיצָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁנִּבְנְתָה מֵעוֹלָם, כִּי הִיא נִבְנְתָה בְּיַחַד, בַּחֲבֵרוּת.

כְּשֶׁסִּיְּמוּ הַחֲבֵרִים לַעֲזֹר לְרָמִי לְנַקּוֹת אֶת הַמַּחְסָן, הָיוּ לָהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲפָצִים לָקַחַת לְמִגְרַשׁ הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁהֵם מְאֹד שָׂמְחוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מְרִיצָה, כִּי בִּלְעָדֶיהָ לְעוֹלָם לֹא הָיוּ מַצְלִיחִים לָשֵׂאת אוֹתָם.

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הֵם שָׁרוּ, צָחֲקוּ, וְהִתְחַלְּפוּ בֵּינֵיהֶם בְּלִסְחֹב אֶת הַמְּרִיצָה.

בָּעֶרֶב הָלְכוּ הַחֲבֵרִים אִישׁ לְבֵיתוֹ, אֲבָל כֻּלָּם נִרְדְּמוּ עִם מַחֲשָׁבוֹת נְעִימוֹת עַל הַיּוֹם הַמְיֻחָד, וְזָכְרוּ שֶׁכָּל זֶה קָרָה כִּי עָשׂוּ הַכֹּל בְּיַחַד.