מאמרים וטורים

איך מתמודדים עם האלימות?

יכול להיות שאתם הורים נפלאים, שנותנים דוגמה למופת גם כשאתם לא מסכימים ביניכם. אבל אם באותו זמן, ילדכם צופה בטלוויזיה בסרט שבו הגיבור נוהג באלימות כלפי ה"רעים", או משחק משחקים תחרותיים עם חבריו, אז רמת האלימות המילולית והפיזית שלו עולה. מה לעשות? קבלו עצות

• אדוה בר-יהודה, מנהלת הדרכות הורים ב"תנועת הערבות", עו"ס ומטפלת בפסיכותרפיה.

1. מהי הסיבה שילדים מסוימים אלימים יותר מאחרים?

דחפים אגרסיביים הם תופעה טבעית שקיימת בכולנו, ויחד עם זאת הפסיכולוגיה המודרנית רואה באלימות התנהגות נלמדת ולא מולדת.

ילד לומד מדוגמה. אנחנו יכולים לומר לו אלף מילים, אך בסופו של דבר הוא יסתכל על המעשים שהוא רואה סביבו ואותם הוא יחקה. ככל שילד חשוף יותר לסביבה אלימה, כך יש סיכוי גדול יותר שהוא יפגין התנהגות אלימה, גם אם לכאורה היא אינה תואמת את התכונות שלו (אנדרסון ושות', 2003).

בנוסף, ילד מושפע ביתר קלות מהדוגמה הגרועה ביותר שאליה הוא נחשף! במיוחד בגילאים צעירים, כשהיכולת לסנן אינפורמציה נמוכה, משום שאין להם מספיק דוגמאות כלפיהן ניתן להשוות אם זה טוב או רע, וגם בגלל היכולת המוגבלת שלהם להבין את ההשלכות ממעשיהם.

אפשר לדמות את חינוך הילד לספינה עם מספר דפנות: הורים, אחים בוגרים, חברים, צוות החינוך, משחקים, טלוויזיה ומחשב. חור באחת מהדפנות האלה עלול להוביל לחדירת מים לכל הספינה ולקלקל את החינוך.

יכול להיות שאתם הורים נפלאים, שנותנים דוגמה לאמפתיה והבנה הדדית, גם כשאתם לא מסכימים ביניכם. אבל אם באותו זמן, ילדכם צופה בטלוויזיה בסרט שבו הגיבור נוהג באלימות כלפי ה"רעים", או משחק במשחק לוחמה במחשב, או אפילו במשחקי תחרות עם חבריו, אז רמת האלימות המילולית והפיזית שלו עולה. זה הוכח! (גולד, פלץ,הורן, וויס, 1982)

2. כיצד יכול הורה להתמודד עם ילד שנוקט באלימות כלפיו?

קודם כל להפסיק את הפעולה האלימה. שנית חשוב שלא להעניש מתוך כעס, גם אם זה הדחף הראשוני שמתעורר, כיוון שעונשים וכפייה לא פותרים את המצב. להיפך, הם מחריפים אותו ומגבירים את העוינות. רצוי להמתין קצת עם "השיחה" עד שיירגעו הרוחות, אבל לא להתעלם מהמעשה.

בשיחה עלינו להשתמש בדוגמאות שקרו, ולתת לילד הסבר אודות הרגשות והמחשבות שלו שבעקבותיהן הוא נוהג באלימות. למשל: "אני חושבת שכשסגרתי את הטלוויזיה הרגשת שזה לא הוגן ושאתה רוצה לראות עוד. רצית להמשיך וליהנות, וזה טבעי, כולנו רוצים להמשיך וליהנות כל הזמן. אבל האם הפעולה שעשית הייתה לטובתי או לרעתי? מה לדעתך יכולת לעשות אחרת כדי שכולנו נוכל ליהנות, משהו שלא יגרום לאף אחד מאתנו לתחושה רעה? מאיזה מצב נרוויח כולנו יותר?"

בד בבד ההורה צריך לזכור שלילד יש דחפים אגרסיביים באופן טבעי, והוא פשוט לא תמיד יודע לאן לתעל אותם. אלו התכונות שלו, ועלינו כהורים לתת לו דוגמה כיצד להשתמש בתכונות המיוחדות שלו לטובה. גם כאן הדגש הוא בעזרת הסביבה.

אם למשל הוא מראה התנהגות אגרסיבית ושתלטנית, תכניסו אותו לקבוצת כדורגל או למקום שבו משחקים יחד, שיראה שהוא תלוי באחרים. שירגיש שהוא חשוב ומיוחד, אבל מיוחד דווקא בזה שהוא עוזר לאחרים. שיראה שמתוך העזרה והנתינה לאחרים, הוא רואה תועלת כי הוא מקבל מילות תודה וכבוד.

3. כיצד יכול הורה/מחנך להתמודד עם ילד שנוקט באלימות כלפי חבריו?

בדרך כלל הניסיון להתמודד עם ילד אלים בצורה ישירה, "אחד על אחד" לא מניב את התוצאות הרצויות. במקום זאת עלינו ליצור עבורו סביבה מחנכת לאמפתיה והתנהגות חברתית. אלה חלק מהדרכים שבהן מיישמים זאת בחינוך האינטגרלי:

משחק תפקידים – הילדים "עושים הצגה" של המקרה שקרה, ובמהלך ההצגה, הם מתחלפים בתפקידים. בסוף המשחק, עושים דיון קצר ומבררים איך זה הרגיש להיות כמו האחר והאם עכשיו אני מסוגל להבין גם אותו ולא רק את עצמי. יש לנו נטייה לחשוב שאני הצודק וכל השאר אשמים ובחילוף תפקידים פתאום אני רואה שיש עוד דעות וזוויות מבט של אחרים, שגם להם יש מקום, ושיש להתייחס בסובלנות לכולם.

לימוד דרך משחקים שיתופים ולא משחקים תחרותיים – משחקים שיתופיים הם משחקים שמהם הילדים מבינים שהצלחתם תלויה בהצלחת האחרים. מטרת המשחק היא לא לנצח את האחרים, אלא לנצח עם האחרים ולהשיג יחד מטרה משותפת.

דיון ב"בית המשפט" – כשיש מקרה מיוחד, של סכסוך או אי הבנה, הילדים עורכים מעין "בית משפט", שבו מבררים את הצדדים השונים של המקרה במטרה להגיע לשלום והסכמה ביניהם, זאת בשונה מבית משפט רגיל שבו המטרה בדרך כלל היא להגיע להכרעה ולניצחון של אחד הצדדים. במהלך הדיון ה"משפטי" הילדים מתחלפים ביניהם בתפקידים (שופט, תובע, נתבע וכו') כך הם חווים נקודות מבט שונות על האירוע ומבינים שלכל אחד יש את המניע המוצדק שלו.

4. מהו הטיפ החשוב ביותר שצריך לדעת כל הורה בנוגע לאלימות של ילדים?

לא לחפש פתרונות אינסטנט. להבין שנדרש כאן טיפול שורש. לא להגיד "נולד לי ילד כזה", אלא לקחת את מלוא האחריות על התופעה, ולעשות הכל כדי לבנות עבורם סביבה שתשדר ערכים של אכפתיות ודאגה זה לזה.