מאמרים וטורים

לומדים ביחד

ד"ר יורם הרפז, מפַתח המודל החינוכי "בית ספר חושב", מסביר למה מבחן הוא גורם "מזהם" ומדוע היום כל כך חשוב ללמוד בקבוצה. אנו מביאים את עיקרי הדברים מתוך ראיון שנערך עמו בתוכנית "אפקט הפרפר"

תארו לכם שרופא מגיע למחלקה שלו בבית החולים ומודיע לחולים, "היום, כולם חוקן", למחרת הוא מודיע, "היום, כולם אינפוזיה" וכן הלאה. נשמע נורמלי? לא. אבל זה בדיוק מה שקורה במערכת החינוך. מורה שמלמד ארבעים ילדים באותו מקום, באותו זמן, באותה שיטה ומעביר את אותו התוכן – עושה לכולם חוקן. לכן אנחנו זקוקים להוראה אחרת. איזו הוראה?

כדי לענות על השאלה עלינו להבין תחילה שחשיבה היא עניין חברתי. אנשים אינם חושבים לבד, אלא עם אנשים אחרים. גם כאשר הם חושבים לבד, הם חושבים עם אנשים שהשפיעו עליהם, שאת רעיונותיהם הפנימו, או עם רעיונות שקראו עליהם במקום אחר. אנו נמצאים בשיחה עם העולם כל הזמן. ואילו בבית הספר נגזר על הילד ללמוד לבד, להיבחן לבד, להיכשל או להצליח לבד. מודל חינוכי שמתמודד עם אתגרי החינוך במאה ה-21 חייב לשחרר את הילד מהבידוד הזה ולומר לו, "בוא, תחשוב עם אחרים". אדם שיודע לחשוב עם אחרים הופך להיות הרבה יותר אינטליגנטי, מפני שהקבוצה נותנת ליחיד שבתוכה כוח אדיר.

למעשה, בימינו נראה שכל העולם כבר הפנים את הרעיון הזה. כל העולם, מלבד בית הספר.

רוב המחקרים נעשים היום בקבוצות. סרט, לדוגמה, הוא פרויקט קבוצתי, וכך גם הצגה.

ראיתם פעם כיצד נערכת דיאגנוזה בבית חולים? בשעה עשר מגיע הרופא לביקור חולים. הוא מוקף בעמיתים, מתמחים וברופאים צעירים.

גם מרחב הייצור בחברות היי-טק כמו גוגל או פייסבוק הוא דוגמה טובה להתנהלות משותפת. אמנם חלק מהעבודה עדיין נעשית לבד, אבל החברות למדו כבר ליצור חללים שמיועדים לשיתוף רעיונות בין החברים.

בדיוק בשל כך יש לעודד למידה פעילה. לפי גישה זו, למידה שבה הילד יושב וכותב במחברת, איננה נחשבת למידה. מחקרים מראים שילד שקיבל 100 בבחינה, מקבל בה 80 בחלוף שבוע, ואם תבחנו אותו אחרי חודש, הוא ייכשל. כלומר, הידע איננו נשמר בתודעה, והוא פשוט נעלם. מפני שהילד לומד על ידי שמיעה.

בשונה מלמידה בסגנון הישן, למידה חווייתית דרך פעילות, התנסויות, באמצעות מעורבות בעבודה ולצידם של מומחים היא למידה משמעותית.

זו אחת הסיבות שבבתי הספר שמיישמים את המודל החינוכי של "בית ספר חושב", ביטלו את המבחנים. שכן מבחנים "מזהמים" את הסביבה החינוכית. לבחינה יש תכונה קוונטית. כאשר צופים על קוואנט הוא זז ממקומו, כך גם ברגע שצופים על ילד לצורך הערכתו, הכול משתבש. התודעה שלו עוברת תהליך של החצנה, הילד מתחיל ללמוד רק כדי לעשות על המעריך שלו רושם, או כדי לקבל ציון גבוה, אבל הוא איננו לומד באמת. אנו חייבים להבין שלמידה טובה מורכבת מהפנמת הרעיונות – דבר שלא מתאפשר במערכת הנוכחית.

לא לחינם הילדים הפסיקו לשחק את המשחק. בעיות המשמעת בישראל הגיעו לרמה שבה ברוב בתי הספר קשה מאוד להעביר שיעור סדיר. המודל של בית הספר שמבוסס על ילדים הכלואים בכיתות ובמסדרונות, שבו שיעור נמשך ארבעים וחמש דקות, ההפסקות אורכות חמש דקות והידע נמדד בבחינות – הולך ומתפרק.

עם זאת, מודלים של למידה פעילה והטכנולוגיה של למידה מרחוק מאפשרים לנו לחשוב על אלטרנטיבות. התובנה ההולכת ומעמיקה שבית הספר בגרסתו הנוכחית איננו יעיל יותר, תאפשר לפתח רעיונות שיחליפו אותו במודל אחר, אישי ומוצלח הרבה יותר.

• ד"ר יורם הרפז הוא מרצה בתחום החינוך במכללות בית ברל ואלקאסמי ועורך כתב העת של הסתדרות המורים "הד החינוך". הרפז הוא מפַתח המודל החינוכי "בית ספר חושב", שעליו כתב בספרו "המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה" (ספרית פועלים, 2008). yoramharpaz.com

מאמר זה לקוח מתוך "עיתון הערבות". לקריאת העיתון המלא לחצו כאן