מאמרים וטורים

פחות בחינות בגרות: אמצעי או מטרה?

מה הדבר הראשון שעשיתם בבית ספר, כשהמורה החזירה לכם מבחן אחרי בדיקה?

"המטרה: פחות בחינות בגרות" זעקה הכותרת הראשית בעמוד השער של "ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר.

"מה דעתך על זה?" כתבה חברה טובה בפייסבוק, שהדביקה את תמונת השער המדובר על הטיימליין שלי.

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא שמדובר באחד מהפוסטים שבהם "מעצבים" מחדש את המציאות. מעין "תארו לעצמכם אם החדשות שלנו היו נראות כך...", אבל טעיתי.

מסתבר שאכן שר החינוך, גדעון סער הצהיר על כוונתו להקים וועדה שתבחן אפשרות לצמצום בחינות הבגרות. באופן מפתיע (או שלא), ההצהרה הזאת באה יום אחרי שיאיר לפיד, הצהיר שאם וכאשר הוא יהיה שר החינוך, ייוותרו שלוש בחינות בגרות, מתוך 265 הקיימות כיום. כל זה קורה כשברקע, יוצאת ועדת החינוך של רוטשילד, עם סרטון שמזמין לכנס בנושא בחינה מחודשת של הבגרויות. בסרטון הם מנמקים מדוע לדעתם, הבגרויות הן אבן הראשה שאם נטפל בה, נוכל להניע מהלך של שינוי בחינוך.

אז כתבתי בתגובה, שלדעתי הפחתת בחינות הבגרות בהחלט יכולה לסמן התחלה חדשה במערכת החינוך, אבל היא רק האמצעי ובטח שלא המטרה.

כדי שפעולה זו לא תהיה בבחינת טלאי נוסף על טלאים רבים קודמים, עלינו לשאול למה? למה דווקא הפחתת הבגרויות תפתור רבות מבעיות החינוך. ישיבו מביני העניין, שהבגרויות, משקפות בצורה בולטת וחריפה ביותר את החינוך להצליח לבד.

נסו להיזכר מה הדבר הראשון שעשיתם בבית ספר, כשהמורה החזירה לכם מבחן אחרי בדיקה, עם הציון בעט אדום, בצד ימין למעלה של הדף?

כל עוד אנחנו מדרגים במספרים בני אדם, הם ישוו את עצמם כלפי האחרים ויתחרו זה בזה. ככה פועל הטבע האנושי. שיטת הבגרויות והציונים גורמת באופן בלתי נמנע, לתלמידים לא רק לרצות להצליח, אלא גם לקוות גם אם זה בסתר ליבם, שחבריהם יצליחו פחות.

מה חדש תחת השמש?

הביקורת על ציונים ועל הנזק שהם מביאים, היא לא עניין חדש, אם כן, למה דווקא עכשיו עולה הצורך לתקן את המצב?

כנראה שהגיעו מים עד נפש משעבוד המורים, התלמידים, ההורים ובכלל מערכת החינוך, למרדף אחר אחוז הזכאים לבגרות. מרדף שמצמצם את מדידת התהליך החינוכי לשינון ידע  וסטנדרטיזציה, דוחק הצידה את החינוך לערכים ומהווה תמריץ שלילי לכל פעילות חינוכית שאינה קשורה במתן ציונים.

שיטת הציונים שהתפתחה עוד בימי המהפכה התעשייתית, כבר אינה עונה על הצורך הבסיסי של החינוך, להכין את האדם לחיים.

אמנם עד לא מזמן המבחנים והציונים התאימו לצרכים שלנו כחברה תעשייתית – כל אחד יכול היה לדאוג לעצמו, לכן גם חינכנו את כולם לסייע לצמיחה התעשייתית ולמקסם רווחים אישיים. אבל בשנים האחרונות קורה משהו בעולם. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך גלובלי, שבו כולנו הופכים להיות יותר ויותר מקושרים ותלויים זה בזה, לכן כבר אי אפשר לפעול מתוך חשבון אישי. צריך לעבור מחשבון של ME  לחשבון של WE,  ולשם כך דרוש חינוך שמכין את האדם לתמונת העולם החדשה.

החינוך בעידן הגלובלי והמקושר צריך להקנות לצעיר כלים לממש את ייחודיותו כחלק בריא ופעיל במערכת השלמה שבה הוא חי. ביטול הבגרויות והציונים הוא האמצעי לממש את המטרה הזו, אך לא די בו בלבד כדי לחולל את השינוי. בראש ובראשונה עלינו לסדר את סולם הערכים החינוכי מחדש, ולהציב בראשו את ערך החיבור וההשלמה ההדדית. במקום להעריך את ההישג ואת הידע האישי, עלינו להעריך את ההישג הקבוצתי.

מחקרים בתחום האינטראקציה בין ילדים מראים כי למידה קבוצתית המבוססת על שיתוף פעולה, לא רק שתורמת לאווירה חיובית בקבוצה אלא גם משפרת את התחושה האישית, את ההערכה העצמית ואת המצוינות האישית של כל אחד מהחברים בה.

בדרך זו, הכיתה הופכת מאוסף אקראי של אינדיבידואליסטים שמתחרים זה בזה, למשפחה קטנה שבה כולם מרגישים קשורים ותלויים בכולם, ממש כמו שצריך להיות בחיים.