?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

ידיעות ומחקרים

מחקר: 200 בני נוער מתים מהפרעות אכילה בשנה

"לקראת דיון בכנסת ב"חוק הדוגמניות" שיאסור על העסקת דוגמנים בתת-משקל ועל שימוש בעיבוד תמונה להצרת היקפים, מפרסם מרכז המחקר נתונים מדאיגים. ח"כ אדטו: "תעשיות האופנה והפרסום יצרו מודל יופי מעוות"

 

shutterstock 71088019 new

 

המחקר מפנה אצבע מאשימה לעבר הפרסומות בערוצי התקשורת, שמצטיירות כאחד מגורמי הסיכון להתפתחותן של הפרעות האכילה. "התקשורת משפיעה לרעה על דימוי הגוף של הצופים, והגזרה הדקה של הדוגמניות מגבירה את השאיפה לגוף רזה כאידיאל" קובע המחקר.

מהנתונים עולה עוד כי 30% מהנערות בישראל שואפות לגוף רזה, ורובן מנסות להגיע למטרתן ללא כל הדרכה רפואית. בגילאי 11-13, אחוז הנערות הישראליות שמנסות לרזות גבוה בכל קנה מידה עולמי. שני שלישים מהחולים והחולות צפויים לסבול מהפרעות האכילה במשך שנים רבות, אפילו כל חייהם".

תנועת הערבות: נראה שתחת ההשפעה של הפרסום, שמזין אותנו בפנטזייה צהובה, יושבת מעין הפקרות כללית, שמתנערת מאחריות בסיסית שיש לכל אחד מאתנו על השני, ועל העולם בכלל. כאילו מתעלמים מהעובדה שהעולם שלנו הפך מקושר במידה כזו, שההשפעה שיש לכל אחד מאתנו על האחרים היא עצומה. כך שאם מישהו היום מזיק - הוא מזיק להמונים.

אם תרצו אפשר לומר שהעולם כולו הוא כמו אדם גדול והאדם - עולם קטן, מה שאומר שאנחנו חיים במערכת מורכבת שבה החיות של הגוף הכללי תלויה באופן מוחלט במעשים של כל אחד ואחת מאתנו.

כאשר איברים בגוף – כדוגמת מעצבי דעת הקהל – פועלים מתוך אינטרסים אישיים בלבד, ומבלי התחשבות כלשהי באחרים, בסופו של דבר כולנו ניזוקים.

לעומת זאת, בואו לרגע נדמיין עולם שבו על פי חוק משקיעים תקציב להפקה ומקצים זמן שידור איכותי בערוצי הטלוויזיה והרדיו לתכנים שידונו ביחסים האנושיים, ויטמיעו את ההרגשה ששיתוף פעולה, התחשבות הדדית ואחריות הם ערכים נעלים לא פחות מתצוגות ההוט קוטור של תחילת העונה.

קישור למאמר המקורי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך