עם ישראל

ערבות – איך הכול התחיל?

השאיפה לערבות צרובה בנו. עמוק בפנים כולנו מייחלים שתהיה כאן חברה מאוחדת, כמו משפחה אחת גדולה. כל קורותינו כעם, מהראשית ועד היום, מובילים אותנו לגלות שוב את אותה הערבות, להתחבר באמת, לב אל לב

• מאת: אורן לוי, עורך תוכן

ישראל - העם שנוסד על בסיס אהבת הזולת

בבל. לפני כ-4,000 שנה. כל בני העולם חיים כמשפחה אחת, מרוכזים במקום אחד, מדברים שפה אחת. מבינים ומרגישים איש את רעהו. טוב להם. לפתע הכול מתחיל להשתנות. ה"אגו" של הבבלים גדֵל וקורע לגזרים את המשפחה הבבלית המאוחדת. למה? כי אגו זה לא כשרוצים לישון, לאכול ולחיות טוב יותר, אגו זה כשרוצים לעשות את כל זה על חשבון אחרים. זה מה שקרה לבבלים, והאמת, זה לא הפריע לאיש מתושבי המקום. הם התמכרו ל"חלום הבבלי" ורצו לעצמם עוד רכוש, יותר שליטה ויותר כבוד. כולם האמינו שזו הדרך לאושר. כולם, חוץ מאדם אחד – אברהם.

הגילוי של אברהם

כשהאגו רק התפרץ בבבל, הוא כבש גם את אברהם. אחוז רצון לכבוד ולשליטה הפך אברהם לכהן דת בכיר ואיש מכירות ממולח שהצליח להכניס אליל לבית של כל בבלי. העתיד נראה ורוד בעיניו, עד שיום בהיר אחד החל לקנן בו ספק לא מוסבר ופער בתוכו חלל שהתמלא בריקנות נוראה. פתאום הוא הפסיק להתרגש מעסקה טובה, ולא היו לו עוד שאיפות להפוך לאיל הון. אפילו האלילים – סימן ההיכר של בבל העתיקה ומקור הפרנסה שלו – התחילו להיראות לו כהמצאה מגוחכת. שאלות לא ברורות התחילו לנגוס באמונה העיוורת שהיתה לו באידיאל הקִדמה הבבלי.

לראשונה בחייו אברהם החליט לקחת פסק זמן מעסקיו. הוא החל לחפש אחר הסיבה לבלבול הפנימי שעובר עליו ולבלבול החיצוני שעובר על הבבלים. חיפושיו הובילו אותו לגלות את הכוח שמושך בחוטים הנעלמים שמפעילים את המציאות שלנו. אברהם כינה אותו "כוח האהבה".

למה דווקא כוח האהבה? כי לאהוב באמת זה כשהאדם מצליח לפנות בתוכו מקום מאהבה עצמית ולמלא במקומה דאגה לזולת. לאהוב זה כשאחרים חשובים לי יותר מעצמי. אהבה למציאות כולה – זה טבעו של הכוח שגילה אברהם. והמטרה של הכוח הזה היא למלא את האדם בהרגשה המספקת ביותר שיש, באהבה.

אז למה בכל זאת הבבלים התחילו לשנוא זה את זה במקום לאהוב? כי מטרתו של הכוח הזה היא שנגדל ונתפתח עד שנרצה בעצמנו להיות אוהבים כמוהו, לכן הוא הקים ביניהם קיר של דחייה הדדית. אם הבבלים היו מצליחים להתגבר על האגו שפירק את המשפחה השלווה שלהם ולבנות קשרים עוד יותר חמים ביניהם, הם היו הופכים לחברה משגשגת ומאושרת.

את זה בדיוק ניסה אברהם להסביר לבבלים: "אל תאמינו לעיניים שלכם, אנחנו כלל לא אנשים זרים. אל תיתנו לאגו שלכם להתל בכם. נסו בכל כוחכם להרגיש שוב שכל האנשים סביבכם הם בני משפחה. תארו לעצמכם איך הייתם מתנהלים מול האדם שאיתו אתם סוגרים עסקה לו היה דוד שלכם, ואיך הייתם מרגישים אם איש המקצוע שהיה מגיע לביתכם היה בנו הצעיר?"

אבל הבבלים לגלגו עליו. הם קראו לו אידיאליסט. הם אמרו שזה אולי יפה, אבל בלתי אפשרי. הבבלים נכנעו לאגו שלהם... התענוג האצור בשליטה על הטבע ועל האחרים עיוור את עיניהם וניתק אותם זה מזה.

המעטים שבכל זאת הרגישו שיש גרעין של אמת בדברי אברהם, הגיעו לאוהל שלו וביקשו להיות תלמידיו. כך בתוך החברה הבבלית החולה הופיע לפתע תא בריא שניסה לדאוג לטובת הכלל. גם בהם האגו גדל כל הזמן ועורר ספקות לגבי הדרך ודאגות לגבי העתיד, אבל ההבדל בינם לבין הבבלים היה שכשהגלים התגברו, כשאגו פרץ, הם נאחזו זה בזה כמו בחבל הצלה. כך עלה בידם להישמר מהסערות ולחזק עוד יותר את הרגשת החום והמשפחתיות ביניהם.

עם השנים התהום הרעיונית בין תלמידי אברהם לבבלים התרחבה לממדים עצומים. תלמידי אברהם ראו לנגד עיניהם את אהבת הזולת, ואילו הבבלים ראו רק את עצמם. שני העולמות ההפוכים האלה לא יכלו להתקיים זה בצד זה. חוסר ההתאמה ביניהם הכריח את אברהם ותלמידיו לחפש מקום אחר שבו יוכלו לממש את מטרתם – להידמות לכוח האהבה, או במילים אחרות, להפוך למשפחה אוהבת אחת.

האגו שגדל בין הבבלים ריסק לבסוף את מגדל בבל – מגדל האגו שהבבלים בנו לעצמם. תושבי בבל התפזרו על פני הכדור והתחלקו לארצות, לעמים ולתרבויות שונות. המעטים שהקשיבו לאברהם, הפכו ברבות הימים לעם ישראל.

מחזירים את האהבה הביתה

בבל המודרנית. 4,000 שנה מאוחר יותר. האגו שהמשיך להתפתח דחף את העולם (ואותנו בתוכו) לבנות את מגדל בבל המודרני – רשת סבוכה של קשריים גלובליים, המבוססים על אינטרסים צרים. אך שלא כמו בתקופת אברהם, במשבר הנוכחי אין לאן לברוח.

היום, יותר מאי פעם, נחוצה לעולם שיטה שתאפשר לו להתמודד עם האגו. וכאן אנחנו – העם שנוסד על בסיס אהבת הזולת ונשא אותה לאורך כל ההיסטוריה – חייבים להיכנס לתמונה. עלינו להוות לעולם דוגמה למימוש השיטה שלימד אברהם כדרך חיים, כסדר חברתי חדש. אם נצליח להתאחד ולבנות חברה שמושתתת על דאגה והתחשבות הדדית, נוכל להפוך מקיבוץ גלויות שעדיין שקוע בגלות פנימית – לעם מאוחד. ממוקד השנאה של שכנינו – לדוגמה חיובית שכולם רוצים לחקות אותה. ממדינה שנמצאת במאבקים פנימיים וחיצוניים מתמידים – למדינה אוהבת ונאהבת.

מתחת לשכבות הציניות והאגו עדיין דולק אותו ניצוץ של ערבות הדדית שהצית אברהם ונצרב בנו לאורך דורות. אם נחייה אותו, הוא יביא לנו את הפריחה וההתחדשות שכולנו מייחלים להן.

אם רק נרצה, זו ממש לא אגדה...

 לחצו כאן לקריאת עיתון הערבות - גיליון מס' 5