עם ישראל

שובה של האנטישמיות

ההיסטוריה שוב חוזרת, אך הפעם התגובה צריכה להיות הרבה יותר מתוחכמת, פנימית ושורשית. כך נהפוך את האנטישמיות על פיה

• מאת: טל מנדלבאום

סופת אנטישמיות בכדורגל" – ככה הגדירו השבוע בשידורי ערוץ החדשות CNN את המצב הנוכחי אחרי שיותר ויותר סיפורים על אירועים אנטישמים במגרשים הגיעו לכותרות. השיא היה תקיפת אוהדי טוטנהאם, פיזית ומילולית, במשחקי החוץ מול לאציו ו-ווסטהאם.
בקושי עברו שלושה ימים והגיע תורם של אוהדי ווסטהאם, קבוצתו של יוסי בניון, שהציגו שיר חדש – "היטלר בא לקחת אתכם" – והצדיעו במועל יד.
גם בהולנד ובהונגריה היו קריאות ותקריות אנטישמיות על המגרש ומחוצה לו. 

מקרי האנטישמיות המתגברים בעולם מעוררים פליאה והשתאות. היתכן שאנו רואים שוב כאלו תמונות במציאותינו? האם לא התפתחנו מאז? האם קיומה של מדינת ישראל לא שינה את מעמדנו? לצערנו ההיסטוריה חוזרת על עצמה.  מהפוליטיקה ועד מגרשי הכדורגל, היהודים שוב מואשמים בהיותם "סכנה" לעולם והופכים מטרה לאלימות ושנאה. כשזה קרה במאה הקודמת היו כאלו שאמרו שזה תמיד היה כך, תמיד שנאו יהודים ותמיד הסתדרנו. והיו גם כאלו שאמרו שלא. שהעם היהודי צריך לעשות מעשה ולעלות לארצו, להקים מדינה משלו. 

לקח לנו זמן רב ליישם את קריאותיהם של בנימין זאב הרצל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יהודה אשלג וגדולי אומה נוספים. עשינו זאת לבסוף לאחר ייסורים כה רבים. ואולם אנו רואים היום שהקמת המדינה הייתה רק התחלת התהליך ולא סופו. כפי שאמרו גם אז אותם חוזים, אין זה מספיק שתהיה לנו פיסת אדמה קטנה בה נוכל להתגונן באופן צבאי, וגם לא יתכן שנחייה כך כעם רדוף ושנוא. עלינו להבין סוף סוף את משמעות קיומינו בין אומות העולם, את סיבת השנאה כלפינו וכיצד להפכה. הרב קוק כתב על כך כי "בניין העולם המתמוטט כעת לרגליי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בנין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל. רוח ה' מלא בה, ואי אפשר לרוח אדם שהרגשת נשמתו פועמת בו, להיות שוקט בשעה גדולה זו, מבלי לקרוא לכל הכוחות באומה: עורו וקומו על תפקידכם". (הראי"ה קוק, אורות המלחמה ט').
 
הרב קוק כתב זאת במאה הקודמת אך כאילו כתב זאת על ימינו. מעניין לראות כיצד הוא קושר בין מצב העולם כולו למצב האומה הישראלית, שבניינה מאוחד ממש עם בניין העולם. בעולם הסובל ממשבר גלובלי, בו האתגרים הכלכליים, האקולוגיים והקיומיים הפכו כה משותפים ניתן להבין כיצד שיתוף פעולה וערבות הדדית יצילו את המצב. בתת הכרתם מצפים בני העולם מהאומה הישראלית שתגלה את רוחה- רוח של אחדות ואהבת אחים, על מנת לתת את הדוגמה והתקווה. כאשר נשלים את תהליך בניין האומה הישראלית במלוא משמעותו, נחוש שוב חלק רצוי וחי בגוף האנושות. ולכן כותב לנו הרב קוק מתוך ראייתו מרחיקת השנים:

"כל אדם שהרגשת נשמתו פועמת בו לא יוכל להיות שקט בשעה גדולה זו מבלי לקרוא לכל הכוחות באומה: עורו וקומו על תפקידכם".