שנת הערבות

ארץ חדשה: הפגנת הענק ששינתה את הכול

זה היה מפגן מרגש והיסטורי. בפינת קפלן-אבן גבירול, הרגישו הישראלים שכבודם עומד לחזור אליהם. ייקח כמה שייקח, אבל לאיש לא יעזור. הנחשול יטביע את כל מי שעומד בדרכו כי פשוט אין דרך אחרת. זיעה נגעה בזיעה, נשמת את בית השחי של שכנך ועדיין כולם חייכו. חיוך קטן ועגול. הסולידריות חזרה סוף-סוף?

מרדכי חיימוביץ עיתונאי ותיק ומנוסה, ראה ארץ חדשה בהפגנת המחאה בתל-אביב: "זה היה מפגן מרגש והיסטורי. בפינת קפלן-אבן גבירול, הרגישו הישראלים שכבודם עומד לחזור אליהם. ייקח כמה שייקח, אבל לאיש לא יעזור. הנחשול יטביע את כל מי שעומד בדרכו כי פשוט אין דרך אחרת".

הפגנת ההמונים בכל רחבי ישראל, הייתה יותר מהפגנת ענק, היא הייתה מפגן של משהו שנדמה וכבר אבד לאזרחי ישראל. ההפגנה סמנה התחלה חדשה: חוזרים לסולידריות שאבדה. כך מתאר מרדכי חיימוביץ את תחושותיו מהפגנת המחאה הגדולה בתל- אביב. הדבר שריגש את חיימוביץ יותר מכל הוא לא מספר המשתתפים, אלא הרוח החדשה שהתגלתה ביניהם, "הרנסנס של הרוח הישראלית" לדבריו. חיימוביץ מדבר עם האנשים, מנסה להבין מה הם מחפשים. "ערבות הדדית אני קוראת לזה" – עונה לו ענת-חנה מהישוב הקהילתי בת-חפר. "נמאס לי להיות עבד, אני מצפה לגאולה, לא למהפכה" – עונה לו מאיר שגר במאהל בדואי בירוחם. למרות כל זאת אין אנו עדיין יכולים להיכנס לאופוריה – מזהיר חיימוביץ.

היו גם לא מעט חילוקי דעות, ועדיין חסרות כמה צלעות חשובות, כמו דתיים ואנשי ימין. יש למארגני המחאה עוד עבודה רבה, צריך להביא את רוח הערבות והסולידריות לכל שכבות האוכלוסייה. צריך להוציא את המחאה מהבועה התל אביבית לפריפריה ולכל שכבות הציבור. חיימוביץ מסביר שאם לא נצליח לעשות זאת, יש סכנה שהמחאה תתפוגג, ששוב היא תהפוך שייכת רק לסקטור מצומצם אחד, שלא יוכל להשיג שום הישגים של ממש, ולמרות כל חילוקי הדעות הייתה שם תחושה של יום עצמאות שני.

• מרדכי חיימוביץ היה במשך שנים רבות עורך ומגיש חדשות בקול ישראל, ועורך המוסף במעריב. כותב במוספי עיתונים ומרצה בענייני עיתונות.

קישור למאמר המקור