שנת הערבות

ומי ישמור לנו על המקום תחת השמש?

"כאמן וכמורה למדתי להבחין עם השנים בין יצירה מלאכותית לבין יצירה אותנטית... אין בהפגנה מקום למפלגות הימין המדיני ולמפלגות השמאל המדיני גם יחד.

אני אומר לחבריי מן הימין: הבה נצא מנקודת הנחה שלא צריך לפנות התנחלויות! האם זהאומר שלא צריך לשמר את הערבות ההדדית, את הרעות? האם לא נחתור יחדיו למדינה שרוח של חמלה וערבות הדדית שורה עליה?

מעבר לכל האידיאולוגיות השחוקות כולנו - יהודית וערבים- רוצים להתפרנס בכבוד,לדור ברווחה סבירה, לאהוב ולהיות נאהבים על-ידי הסובבים אותנו.

איננו מוכנים להמשיך ולחזות בקריסת כל הערכים החברתיים עליהם גדלנו. אנחנו רוצים לחזור אל השיתוף, הקהילתיות, אל החמלה.

להבדיל ממה שכל הזמן כותבים עלינו אנחנו עם אחד. כולנו מדברים עברית, רבים מאוד מאתנו גם חולמים בעברית. ההפרדה לשבטים לפי מקור ארץ ההגירה שלנו היא מוגזמת. בפועל גם היהודים וגם הערבים הולכים ומתקרבים זה לזה ויוצרים חברה רב-תרבותית מרתקת. כולנו בני אברהם: מי שחי בארץ הזו דורות רבים ומי שהגיע אליה לפני זמן מה.

אל תוך הבלבול הזה נכנסות גם תוכניות הריאליטי ופרסומות למיניהן. 'אל תפיל אתהמיליון', 'הישרדות', אריאלה ממפעל הפיס ואחרים מחנכים אותנו שהכסף הוא העיקר,שההצלחה האישית היא לפני כל דבר אחר. שההשכלה איננה אלא כלי לרווח קל - לא עבודה יוצרת, לא חיפוש פנימי. אפילו המושג 'רוחניות' מנוצל בציניות על-ידי איליי ההון לצורך מכירת אשליות.

הגיע הרגע לחזור לערכים של אחוות אחים, קהילתיות, ערבות הדדית, שוויון, ורוחניות אמיתית, שיש בה צנעת לכת, חלוקה שוויונית של המשאבים".

•  ד"ר מיכאל וולפה הוא איש חינוך, מלחין ומנצח, זוכה פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם בתחום המוזיקה הקונצרטית.

קישור למאמר המקורי