מאמרים וטורים

שורש העניין

השנה יש טעמים חדשים ומאוד מיוחדים לבחון את היות האדם "עץ השדה".

עופר נקש יורד לשורשי המשל המוכר.

• מאת: עופר נקש

הטבע, מלבד היותו מקור לשפע, מהווה בראש וראשונה מקור לימוד גדול עבורנו.

אז ככה, לא כל עץ נותן פרי, ולא כל אדמה ראויה לזריעה, אלא אם כן אנחנו עושים את פעולות ההכנה הנכונות. את האדמה עלינו להכשיר ממזיקים, מאבנים, מעשבים שוטים, וגם לבצע פעולות הכנה נוספות כמו חרישה, השקיה, דילול וכו'. רק אז האדמה הופכת להיות מוכשרת לתפקידה.

כמו כן העץ-  ישנן המון פעולות הכנה והכשרה שיש לעשות עד שהפרי הופך להיות ראוי למאכל. בתהליך ההבשלה הפרי מתחיל ממצב בוסרי וזמן בישולו הינו פועל יוצא של כל הפעולות שעשינו, והזמן הדרוש לכך לפי הטבע. כך הוא גם האדם.

עונה יבשה

האדם הוא עץ השדה. אמנם הוא נולד עם כמעט כל האיברים שיש לאדם בוגר, אך כתינוק הוא עדיין רחוק מלהיות אדם עצמאי, ברשות עצמו. יעברו שנים רבות עד שהוא יגדל ויכשיר את עצמו לקראת החיים, וכך נפרש לפניו מסלול הכשרה, הכנה והבשלה שבמציאות שלנו כולל גן, בית ספר, וצבא. נראה שאלה פחות או יותר האמצעים "החקלאיים" העומדים לרשותנו בכדי להכין אדם לקראת החיים.

אך האם כל זה מספיק להפוך את האדם לעץ נותן פרי?

לצערי הרב אני לא יכול להגיד שכן. המציאות מוכיחה אחרת. הפירות שאנו מניבים בחיינו כפרטים וכחברה אינם משביעי רצון. מצד אחד הדרישה הכללית לסיפוק ואושר מהחיים שלנו גוברת, ומצד שני הבעיות הכלליות גוברות בצורה רב שכבתית. החינוך, הכלכלה, הפוליטיקה, הטרור, הסמים, וזה רק על רגל אחת. ומה עושים לנוכח כל אלו?

אין אני מתיימר למלא את הדפים בעד כמה חיינו נמצאים בנסיגה כללית ומתמדת. אני מעדיף דווקא להציע, איך להפוך להיות עץ שבאמת מניב פרי. הפתרון נמצא בתודעה האנושית.

כיצד להפוך לפרי מתוק

עד היום האדם חי בצורה אינדיבידואלית, לעצמו. אך כבר כמה שנים שאנחנו עדים לכך שזה הפסיק לעבוד, למה?  כי לפי ההכנות שקיימות בנו, כמו בDNA שיש בכל זרע, עלינו להמשיך להתפתח ולהגיע לרמה אנושית שהיא עגולה. כלומר הדדית, מחוברת, משותפת, שכן כולנו ביסודנו בני שורש אחד. היקום כולו בנוי מצורות מורכבות של אותו אטום אחד, בצורה פרקטלית לפיה הכל קשור להכל. האדם כחלק מהטבע צריך להכיר בכך ולהשלים את התפתחותו.

לכן מהיום והלאה מי שיסכים לנסות דרכי גישה חדשות להרגשת המציאות, יגלה שיש עוד הרבה לאן לגדול. והשדה שמאפשר את גדילתנו הוא משותף, זהו אותו שדה היחס בינינו. מהיום והלאה רמת הקשר והיחס ההדדי בינינו, לא ביני לבין השכן באופן פרטי, אלא בין כולנו, תחייב אותנו להתחבר, תוך שמירה על מידת הייחודיות של כל אחד. זהו למעשה המפתח להתפתחות הטובה של האנושות החדשה.

להתחבר לשפע

אז עץ שנותן פרי, בשדה שיש בו מקורות ברכה של שפע ושגשוג, הם פועל יוצא של יחס הדדי. וככל שנגביר את היחס ההדדי והאמפתיה בינינו, כך נשפר את הרגשת המציאות, את תפיסת המציאות כטובה אלינו.  

היום אולי זה נשמע חדשני מידי, אוטופי מידי, אך זה רק מפני שזה שלב התפתחותי שטרם גילינו. כפרי חמוץ ובוסרי, קשה לנו להאמין שהקיום האנושי עוד יהפוך למתוק ושימושי, אך אנו חייבים להמשיך ולנסות. ככלות הכל מדובר בהמשך החיים שלנו כאן על כדור הארץ שזה מזמן כבר אינו דבר מובן מאליו, ויש שדה שלם של אפשרויות שמחכה לנו.