זו זכותי לשבת ולהיות כאן ועכשיו במושב הזה, חגור בבטחון אל המקום שהוא רק שלי, אני קניתי את הכרטיס הזה והוא רק שלי ועל שמי. זה מה שנכון וצודק והוגן. אז למה שיהיה לי אכפת מהאנשים האחרים, אלה שיושבים עשרות שורות מאחורי? למה שאחשוב לרגע אחד על מתי הם יגיעו ?

כי אם הם לא יגיעו בדיוק בזמן שבו אני אגיע, כולנו ניפול אל הים ביחד.

זה לא סוציליזם. זה לא אלטרואיזם. זה חוק פיזיקה.

גוף שנע במרחב, כששני חלקים או יותר שלו נעים במהירויות שונות זו מזו, הוא גוף שנע במעגלים או גוף שעומד להיקרע לחתיכות. וזה לא משהו שהיית רוצה שיקרה למטוס שלך, לפאר ההנדסי הזה שבאמת נועד לשרת אותך.

אם לא ננוע כולנו באותו הכיוון ובאותה המהירות, אנחנו נצלול במעגלים או ניקרע לחלקים, ואז אף אחד מאיתנו לא יגיע לשום מקום. לכן כשאנו מודדים את המהירויות שלנו ואת ההשגים שלנו, אם לא נמדוד את ההתקדמות של כולנו כגוף אחד, אנחנו רק מודדים את קצב ההתפרקות שלנו.

לאחרונה התבשרנו שתלמידי ישראל זינקו אל המקום השביעי במבחני המתמטיקה העולמיים. אך רובנו לא יודעים ששישראל דורגה במקום ה11 בפערי הציונים שבה. משמעות הדבר היא כמעין הכרזה של קברניט המטוס על כך שיש לו בשורה מאוד טובה ליושבי השורות הראשונות של המטוס על כך שהם טסים מהר יותר מיושבי השורות האחרונות.

ממש עכשיו שמנו פתק בקלפי, ורובנו רואה בכך את הרישיון להרפות מאחריות, כי הרי הצבעתי ועכשיו כל מה שיקרה לי ולסובב אותי אינו בידי. אני חגור למושב שלי והכרטיס שלי מקנה לי את הזכות לאדישות. אבל האמת היא הפוכה מכך. אנחנו לא רק הנוסעים. אנחנו עצמנו מרכיבים את המטוס, את התזמורת בת אינספור החלקים שנועדה לשרת כל אחד מאיתנו.עכשיו מתחילות הבחירות שלנו שאת תוצאות האמת שלהן אנחנו נראה בכל תחום ובכל רגע בחיינו. עלינו לכונן עמוק בתוך כל אחד מאיתנו את ההכרה, שרק יחס מתוקן בין אדם לחברו, והכרה שכולנו נעים כגוף אחד ושלם אחד, רק הם יביאו לכך שנוכל לחיות ולהתקדם אל המקומות שכולנו רוצים להגיע אליהם.

אין לנו דרך אחרת מלבד דרך שנעשה אותה ביחד. הלאן שלנו, הוא אל הביחד.