מאמרים וטורים

לבחור בטוב

לקראת הבחירות הקרובות, טל מנדלבאום מהרהרת במצב הפוליטיקה הנוכחית ובעקרונות המיושנים שמנהלים אותה

• מאת: טל מנדלבאום

לפני הרבה שנים, הרבה לפני שהוקמה תנועת הערבות, הייתי בתקופה של לימודים והתנסות. כסטודנטית באוניברסיטה לא הסתפקתי בלשבת כל היום מול הספרים ומסך המחשב, רציתי לחוות יותר, להתערות בעולם שמחוצה לי, להרגיש ולהבין אותו. ככה כאילו במקרה, נפתחה בפניי ההזדמנות לייצג את הסטודנטים לפסיכולוגיה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. הפכתי לצינור לצרכי הסטודנטים מההנהלה, ובעיקר הרגשתי שאני בקשר עם כולם. האופי הסקרן והפעלתני שלי הוביל אותי מדי פעם גם לקחת חלק בגוף הצעיר של אחת המפלגות הפוליטיות, בעיקר בתחום קשרי החוץ. מאד סיקרן אותי כל העניין, מה קורה שם למעלה, איך מקבלים את ההחלטות הרות הגורל, ולמה היחס לישראל כל כך רע. הייתי בטוחה שאוכל ללמוד ואולי אף לתרום לעשייה.

החוויה לא הייתה בדיוק מה שציפיתי. מסדרונות הפוליטיקה היו אפופי שאיפות לכוח, כסף, שליטה ושאר רצונות נמוכים, שהעפילו על כל שביב אידיאולוגיה ורוח. כל כך הרבה אינטרסים, כל כך הרבה מאבקי כוחות, נדמה היה שהכול מתפורר. 

ההצלחה הגדולה

זה כבר לא איזה סוד גדול שהאמת לא מובילה אותנו יותר, זה הפך לחלק מהשיטה. הצלחה, כך הסבירו לי מומחים לקמפיין פוליטי, היא בעיקר היכולת שלך להתמסר לחלוטין לידיהם של יועצי התדמית שלך. בהדרגה חלחלה בי ההבנה שבמקרים רבים המנהיגים שלנו הם אך בובות על חוטים, מוצרים מלאכותיים בשואו הגדול שהפך להיות חיינו. ניסיתי להתנגד, להגיד שזה מסוכן ולא רצוי, אך מיד הרגיעו אותי בטון מנוסה.. אמרו לי שאין ברירה: "במשחק הפוליטי, רק ככה מצליחים".

אחר כך גם לימדו אותי שכדי להצליח בקמפיין פוליטי עליך לגרום ליריבך להראות כמה שיותר רע. העיקר שיחשבו שהוא פחות טוב ממך. אה, וכמובן להשתמש ברגש, כי זה מה שגורם לאנשים להאמין. "למה שלא נראה את חוזקותינו?" התממתי, "למה שלא נדבר בעד מה שאנחנו באמת מאמינים בו? הרי אם נשחק במשחק הזה, עד שנבחר לתפקיד כבר נתלכלך ונתקלקל.." שוב קיבלתי את התשובה הידועה, אידיאלים זה יפה, אבל לא מנצחים איתם קמפיין.

הדברים ידועים, ועדיין, ראיתי עד כמה קשה ללכת נגד המערכת כשאתה נמצא בתוכה. קוראים לזה "השפעת הסביבה". לבד פשוט אין סיכוי.

מה שרואים מכאן לא רואים משם

מצאתי את עצמי נמשכת לתחום קשרי החוץ, שם לפחות הרגשתי שאוכל לקבל פרספקטיבה קצת רחבה יותר עלינו הישראלים, ועל עולמינו. באמת קיבלתי פרספקטיבה, אבל  גם היא הראתה לי שבכל העולם אנו נמצאים במבוי סתום, משתמשים באותם כלים כדי לפתור בעיות שרק הולכות וגדלות. הייתי מתוסכלת, מופתעת מהגילוי הנורא שאף אחד לא באמת יודע לאן הולכים, שהערכים שמובילים אותנו במקומות הכי גבוהים, הם הכי נמוכים.

שנים לאחר מכן, אחרי חיפוש פנימי ואישי אחרי תשובות ומשמעות, הגעתי לתנועת הערבות. זו לא תנועה פוליטית, זו תנועה חברתית, וטוב שכך. הבנתי שהבעיות שראיתי בראש הפירמידה מתחילות מלמטה, מהערכים החברתיים הכלליים.

מצאתי בה את הפתרון שחיפשתי כל העת, זה שהיה נעלם מעיניי ומעיניי כולם: את הבעיות החברתיות והכלכליות שכולם מנסים לשווא לפתור, את היחס העוין מאומות העולם כלפינו, את כל אלה אפשר לפתור אם מגיעים למצב שבו איננו מוכנים יותר להיות במירוץ המטורף זה נגד זה, שבו איננו תוקיעם מקלות בגלגלי המערכת שלנו כדי להשיג כוח וכבוד, אלא משלימים זה את זה ויוצרים יחד את המציאות הטובה שאנו זקוקים לה.

לשנות את הכיוון

יותר ויותר אני שומעת שהידע קיים בינינו, קוראים לזה היום חכמת ההמונים. בלימודי הפסיכולוגיה למדתי שיצירתיות ורעיונות טובים מגיעים מהפריה הדדית. ראיתי את זה קורה בארועי השולחן העגול. מסתבר שיש לנו את כל היכולות והכוחות כשאנחנו משתפים פעולה באמת. כל שחסר לנו הוא לשנות את הכיוון- מאני, לאנחנו.

אנחנו צריכים לתרגל הקשבה זה לזה ולהכיר בכך שלכל אחד יש מקום, תפקיד וחשיבות משלו. אנחנו לא במירוץ זה נגד זה, אנחנו במירוץ נגד האגו שלנו, נגד הזמן ונגד האתגרים המשותפים שלנו. זה כל כך ברור ופשוט ליישום אך דורש השקעה ותהליך שבו נשתתף כולנו, מפוכחים, בוגרים ונכונים לשינוי אמיתי.

תנועת הערבות היא בשבילי התקווה שביחד, באמצעים חינוכיים, נעימים וקלים זה אפשרי.

אז לא משנה לי כל כך במי נבחר בבחירות הקרובות, כל עוד לא פתרנו את הבעיה היסודית, המערכתית. ממילא את השינוי הזה, השיטתי והשורשי, נצטרך לעשות אנחנו.