מאמרים וטורים

מחנוכה של המכבים לחנוכה היום: "האידיאל היווני" עדיין שולט

חנוכה מגיע לדפוק על לוח ליבנו ולהזכיר לנו מי אנחנו באמת, להזכיר לנו שאנחנו במהותנו שייכים ל"אידיאל המכבי", אידיאל החיבור והערבות ההדדית

• מאת: אלי מאירוביץ' מנהל פעילות שטח ב"תנועת הערבות"

חנוכה זה זמן מצוין לעצור רגע לחשוב ולדבר בינינו על מה ניתן ללמוד מאותם הערכים שנחבאים מתחת לריבה של הסופגנייה...

יוונים מול מכבים – אינדיווידואליזם מול אחדות

העולם היום מגוון ומורכב, וכך גם בני האדם. אבל יחד עם כל המורכבות הזו דווקא "יסוד" אנושי אחד ופשוט למדי הולך ומתגלה לנגד עינינו יותר ויותר, היסוד האינדיווידואלי, האנוכי, שמנהל את ההצגה מאחורי הקלעים, אני קורא לו "האידיאל היווני".

"מקסימום רווח במינימום מאמץ" – זה כל הסיפור.

אתם יכולים להגיד מיד - נכון אתה צודק, אבל זה טבע האדם, כך זה היה מאז ומעולם, אי אפשר לשנות את זה, אם אין אני לי מי לי, ועוד ועוד...

הכול נכון, רק שיש לנו בעיה משותפת עם העניין הזה, היום יותר מאי פעם.

למה זאת בעיה של כולנו, ולמה דווקא היום? העניין הוא שאנחנו חיים בחברה מורכבת ומקושרת יותר מאי פעם, כל מוצר שאנחנו צורכים הינו תוצאה של עבודה משותפת של עשרות ומאות אלפי אנשים. הקשרים המסחריים, הכלכליים והחברתיים בינינו מעולם לא היו כה הדוקים והדדים כמו היום. ניתן לומר שהחברה האנושית מאורגנת לפעול כיחידה שלמה, ולא כאוסף של בודדים.

מדינה, חברה מסחרית ומשפחה הם כולם דוגמאות ליחידות עצמאיות וסגורות בקשרי תלות והדדיות בין כל הפרטים המרכיבים אותם.

כך גם פועל גוף האדם. רק שבגוף האדם התא פועל בהבדל גדול מהאדם בחברה המודרנית. מטרת התא היא להביא מקסימום תועלת לגוף כולו במינימום מאמץ, ולא מקסימום תועלת לעצמו על חשבון הגוף. כל מצב אחר מפר את האיזון הכללי של הגוף וכך נוצרות מחלות.

אנחנו, בניגוד לתאים בגופנו, מרגישים את עצמנו כפרטים מנותקים ומופרדים בעולם הגדול, אבל ההרגשה הזאת מטעה מאוד, כי ההפך הוא הנכון אנחנו חיים בתוך גוף גדול ואנחנו תלויים בו והוא תלוי בנו. הגוף הזה הוא העם שלנו, החברה שלנו, המדינה שלנו.

הפסקנו להרגיש כעם, כחברה, כיחידה גדולה ומחוברת. כל מה שנשאר זה איש איש לעצמו. הערכים נעלמו וכולנו סובלים.

לא נוכל להמשך כך לאורך זמן, אנחנו עייפים מזה, זה לא מתאים לעם שלנו. הרוח הזאת זרה לנו, זה מרגיש רע, זה מרגיש לא נכון. אנחנו במהותנו אנשים חמים, מתחשבים וקשורים זה לזה. לב המורשת והרוח הקושרת אותנו יחד היא הערבות ההדדית דווקא, ולא החיצוניות והחומריות שלאורך כל ההיסטוריה הייתה זרה לנו ולא מכובדת בעינינו. וכאן בדיוק מגיע החג לדפוק על לוח ליבנו ולהזכיר לנו מי אנחנו באמת, להזכיר לנו שאנחנו במהותנו שייכים ל"אידיאל המכבי", אידיאל החיבור והערבות ההדדית. ביסוד מלחמת המכבים ביוונים עומדת מלחמת ערכים בין תרבות החומר והחיצוניות לתרבות החיבור וההדדיות שעליה נוסד ומתקיים עם ישראל.

וברור לכולנו ש"היוונים" שבתוכנו, שהם אותם הנטיות שלנו לדרוס את האחרים ולרוץ אחרי הישגים חומריים ללא גבול, גדלים מיום ליום ורומסים את יהודה המכבי וחבריו, את הרצון שלנו להיות טובים זה לזה ולחיות יחד בחברה חמה ששולטת בה רוח האחדות והעזרה ההדדית.

מה עושים? – בונים סביבה טובה!

אנחנו יכולים וחייבים להתחיל להתנהג אחרת. עלינו ליצור ולעצב נורמות חברתיות שמאזנות את התועלת האישית עם הקשר החיובי לאחרים, עם הנתינה. עלינו לשנות את הגישה הפנימית של כל אחד מאיתנו לאחרים. השינוי מתחיל בכל אחד מאיתנו, ולא בזה שננסה לשנות את האחרים.

כל אחד מאיתנו הוא חלק חשוב מהסביבה שבה הוא חי, המשפחה שלו, החברים שלו, ומכל החברה הישראלית – המשפחה המשותפת של כולנו. ולכן על כל אחד מאיתנו לדאוג לאותה הסביבה הכללית של כולנו, לאותה המשפחה, כמו שהיה רוצה שידאגו למשפחה הפרטית שלו. על כל אחד מאיתנו לשים לב איזה מסרים, השפעות ודוגמאות הוא נותן לאחרים בכל רגע ורגע, למה?- כי מחר הילד שלך יתפוס את ההתנהגות הזאת ויביא אותה אליך הביתה.

זאת מלחמה שבה מנצחים יחד או מפסידים יחד, זאת מלחמה של כולנו שמתחילה מכל אחד ואחד.

בהצלחה לכולנו!