מאמרים וטורים

מה לשבועות ולבשורה חברתית כלכלית מהפכנית

חג שבועות, לא מה שחשבתם.

כמה הגיגים מרוח החג, רגע לפני קיץ נוסף של צדק חברתי...

• מאת: ענת הלר

בדיוק בזמן, רגע לפני הקיץ, מגיע חג השבועות. חג קליל ואביבי..ביכורים..אוכלים גבינות..לובשים לבן..אין את הכבדות המאפיינת "חג". למרבה הפלא דווקא לחג הזה הודבקו  שמות ותארים יותר מלכל חג אחר. כלל שמותיו של חג השבועות נקראים בקיצור: "חקת שבעה" -חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, הקהל.  אם נסתכל טיפה לעומק, מעבר להקשרים החקלאיים והמסורתיים של החג המוכרים לכולנו, נגלה כי חג השבועות נושא בחובו בשורה חברתית-כלכלית נועזת שאיכשהו התעלמנו ממנה כל השנים.

ככלל שמותיו כן הוא: חג השבועות מזכיר לנו את חוק השבע, חוק השמיטה. כל שנה שביעית מקבלים החייבים פטור מחובות שהגיע זמן פירעונם ואין יכולת לשלמם. זאת ועוד, בשנה השביעית יש גם פטור מעיבוד האדמה: בעלי הקרקע לא מעבדים את האדמות ולא אוספים את תבואת האדמה, אשר גודלת חופשי ונתונה לכל דורש. מעבר לשיקום הגאוני של המערך האקולוגי, מצטייר מנגנון איזון חברתי כלכלי אשר קוטם את השוליים הקיצוניים ומכוון ליתר שוויון.

חג השבועות נקרא כאמור גם יום החמישים. החמישים מקשר אותנו לחוק היובל אשר משדרג את מנגנון חוק השבע לכדי רעיון חברתי כלכלי מרחיק לכת. עיקר הרעיון הוא חלוקה שוויונית של אדמות המדינה לכל תושביה. משחולקו האדמות, חופשי כל אדם להשתמש באדמתו כאמצעי ייצור כלכלי כאוות נפשו. במקרה שלא הצליח הוא יכול למכור את אדמתו לאחר ולעבוד עבורו. כך עם השנים נוצרים מעמדות, מעובדים חסרי כל ועד מעבידים בעלי הון שצוברים עוד ועוד אדמות.

בא חוק היובל ומידי חמישים שנה "מחלק את הקלפים מחדש": מי שהפך לעבד יוצא לחופשי, מושגת שמיטת חובות, וכל משפחה מקבלת חזרה את האדמה שהיתה שלה בחלוקה המקורית. כך ציבור שלם של עבדים ועניים מקבלים בנוסף לשמיטת חובות גם את אמצעי הייצור הבסיסי: חלקת אדמה, כדי לנסות שוב להתפרנס ממנה ולשגשג באמצעותה.

 מנגנוני השמיטה והיובל קוראים תגר על מוסכמות החברה הקפיטליסטית המקדשת את האגואיזם התחרותי המופרז, כפי שאנו מכירים היום. במשחק כזה שמתחיל מחדש כל שבע או חמישים שנה, נטרפים הקלפים פעם אחר פעם וניטל העוקץ מהתעשרות חסרת רסן על חשבון החלש. יוזמה?בוודאי. כשרון? מבורך. חריצות? מומלץ. אבל לא ניצול, ולא יצירת פערים קיצוניים בין אחים. הקו המנחה הוא סבירות, שוויוניות ודאגה לזולת.

האם אנו יכולים להגיע לחקיקה ומודעות חברתית כגון אלה בימינו? לא ביום אחד. נדרש שינוי תודעתי יסודי אצל כולנו, על מנת שנבין ונפנים את האחריות ההדדית שיש לנו זה כלפי זה. כמו במשפחה.

אז הקיץ הזה אולי כבר נבין שזה לא יילך בזבנג וגמרנו. גם הפגנה של מיליון איש לא תביא לנו צדק חברתי. נצטרך קצת לעבוד, בעיקר על עצמנו,  ולהבין ששום פוליטיקאי, שיטת ממשל או תכנית כלכלית לא יועילו מבלי שנתחייב כל אחד באופן אישי לשינוי המיוחל. נתחיל בלראות את האחר, להקשיב לו, לדאוג לו. אולי לא נוותר לו על חובותיו, גם לא נחזיר לו אדמות, אבל נשב ביחד ונדבר ונתחיל להבין איש את רעהו. ניצור שפה משותפת של אכפתיות ודאגה הדדית, וביחד נדאג קודם כל לחלשים שביננו וכך תיווצר ביננו ברית, ברית של אחווה וערבות.