ראשי

שובן של חברות הסלולר

חברות הסלולר כמשל – הלנצח תאכל חרב ?

• מתוך אתר דה מרקר מתאריך 20.3.14  

קניתם סמארטפון ב-3,000 שקל מחברת הסלולר? גזרו עליכם קופון של 1,200 שקל

שוק הסלולר נפתח לתחרות, אבל 50% מהישראלים עדיין מעדיפים לרכוש מכשיר אצל שלוש המפעילות הגדולות ■ בדיקה שערכנו מגלה כי המחיר שגובות חברות הסלולר עבור המכשירים גבוה ב-40%-60% מבשוק הפרטי ■ חברות הסלולר בתגובה: "פתחנו במבצעים יום אחרי הבדיקה"

• תגובתנו:

תמיד כשאני מדבר על הצורך בערבות הדדית ושינוי היחסים בינינו כתנאי הכרחי לשינוי כלשהו בשיטה הכלכלית והחברתית המקולקלת, מנפנפים כנגדי ברפורמה שעשה כחלון בחברות הסלולר הוותיקות ואומרים לי: " על מה אתה מדבר? יחסים שמחסים..הנה תראה דוגמה לפתרון אלגנטי, יעיל ומוצלח, שמצריך נחישות חקיקה ואומץ. תפסיק לבלבל.

לי קשה לשכנע אחרי "מעשה כחלון" בעמדה שלי, אפילו שיש לי הסברים מלומדים מדוע מה שכחלון עשה לחברות הסלולר לא ממש שינה את השיטה עצמה. קשה לי לשכנע, כי אנשים מרגישים היטב בכיס, כל חודש,  את הרפורמה ה"מוצלחת " הזו. אני מסביר שאכן זה ניצחון מקומי בקרב אחד ( למרות שרבים גם נפגעו ממנו, כמו עובדים וספקים, המדינה שגובה פחות מסים מחברות הסלולר וכמובן הפנסיה של כולנו שמיליארדים מתוכה הושקעו בניירות הערך של חברות הסלולר שערכם ירד דרמטית על חשבוננו), אני מסביר שהפוך את מה שכחלון עשה לחברות הסלולר למודל לחיקוי כי זה לא יעזור, אסור להפוך את ה"ניצחון" הזה לאידאולוגיה.אותנו עם ערבות ושינוי יחסים".

למה? לא רק כי אם נתנהג כך נפגע זה בזה, במערכת בה כולנו חלקים התלויים זה בזה, מתפרנסים בצורה ישירה או עקיפה זה מזה, אלא בעיקר שבשינוי כפוי כזה, באמצעות חקיקה ורגולציה, אנחנו לא משנים את ברירת המחדל הדורסנית והארסית של הפירמה. היא נותרה מכוונת נגדנו, רואה בנו כלי שרת לייצור רווחים בלבד וכמה שיותר יותר טוב.

ה- די אן איי של המגזר העסקי לא השתנה ולא ישתנה, אם נמשיך לנסות להתמודד עם יוקר המחיה או פערי התיווך הגדולים באמצעות חקיקה, הכנסת מחירים לפיקוח ואפילו רפורמות הקשורות להגברת התחרותיות והגברת הרגולציה. כל הישג שנשיג ממהלכים כאלו יהיה חלקי והכי גרוע זמני. תנו למגזר העסקי זמן להתאושש וחברות הענק יחזרו, חזקות ועמידות יותר, מתוחכמות הרבה יותר עם טריקים חדשים בשרוול. זה בטוח. רוצים שינוי אמיתי ולא מזויף? רק חינוך, רק שינוי בערכים עליהם מושתתים היחסים שבין אדם לזולתו בכל הרמות, מהחיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו, דרך היחסים בין עובדים במקום העבודה, בשכונה, בקהילה, בעיר, במדינה ובקהילה הבינלאומית וכמובן שינוי דו סטרי - לא רק באיך החברות, העירייה או המדינה מתייחסות אלינו, אלא גם איך אנחנו מתייחסים אליהם. בלי אמון, בלי הפנמה שהתלות ההדדית מחייבת גם שיתוף פעולה, הרגשת הזולת , התחשבות ונכונות לוויתורים הדדיים, כלי סינרגיה והפנמה של הערך הכלכלי האדיר הגלום ביחסים כאלה בינינו, שום דבר טוב לא יקום כאן. אלא אנחנו נמשיך במלחמת כל בכל.

פעם זה ינצח, פעם זה ינצח, כשבדר"כ ההון הגדול ינצח, אבל כולנו נחיה במלחמה, בלי יכולת להוריד אפילו לרגע את השריון שעטינו על עצמנו, להפסיק להסתכל מעבר לכתף מי מתכוון לרמות אותנו ומאיפה ופשוט לנשום עמוק ולהנות מהחיים. להנות מחיים שהפכו ממירוץ הישרדות כלכלי וחברתי מטורף, הגובה מאיתנו מחירים אדירים, לא רק כלכליים, לחיים אחרים, שלווים, פוריים, זולים ורגועים הרבה יותר. הלנצח תאכל חרב?